מתפלל יקר ומכר ותיק מאוד שלי פנה אלי באחד מהימים ובפיו סיפור מעניין. הוא קיבל לאחרונה מכתב ובו הוא נדרש לשלם את חובו ל
רשות השידור לשנת 2014 בסך של 172 שקל וכן תוספת פיגורים של 89 שקל. עד כאן זה משהו שרובינו חווים וחיים איתו. בתנאי שיש לנו טלוויזיה ושאנחנו צופים בה בכלל. למעשה הוא אדם מבוגר המתגורר בגפו והוא גם חרדי שלא מחזיק בביתו מכשיר טלוויזיה כלל וכלל. אותו אדם פנה בעבר כבר למוקד השירות של רשות השידור זיכרונה לברכה (אם אכן לברכה ואם אכן זיכרונה), כדי להסביר להם שאין לו שום קשר אליהם, וזה לא קשור לשידורים החוזרים שלהם.
מאחר שאז עוד היה מוקד כלשהו שאפשר היה לדבר איתו, הנציגה בצד השני הבינה (או לפחות ככה היא אמרה) והבטיחה שזה יתוקן. מאז עברו כמה דברים כאן. רשות השידור פורקה ונבנתה במתכונת אחרת, והשר שממונה עליה כבר עבר מאז כמה וכמה משרדים. בשנים בהם מצב הגביה היה טוב, הכל היה טוב, אבל כנראה שהשנה המצב לא היה משהו, ולכן המדינה הייתה צריכה להעמיק את הגבייה, ולכן היא עושה זאת באמצעות העמקת הגווייה, שבמקרה שלנו זה משהו שדי מזכיר את רשות השידור.
אין כבר מוקד שירות לרשות ואין מחלקה משפטית שלה, ולכן הוציאו את הכל לגופים חיצוניים שעושים עמלה מכל אחד שמשלם, ככה שכולם יוצאים מורווחים. המדינה, המשרד הפרטי, שזכה כמובן כדין במכרז ל"מתן שירותי גביית חובות לרשות השידור", וזה בלי קשר לנציג שבמקרה הוא גיסו של השר הממונה. יש יותר הכנסות ויותר עמלות. רק אחד מפסיד מכל הסיפור הזה, וזה אותו אזרח מסכן שעולה להם על הכוונת.
נעזוב לרגע את הסיפור הזה, ונבקר ביקור בזק בחיי אותו אדם מבוגר שדיבר איתי. כעשרים וחמש שנה חלפו מאז שהכרתי אותו. הוא רק התחיל להגיע לבית הכנסת בעקבות פטירת אביו, ואני רק ילד-נער שמסייע לגבאי בבית הכנסת. הוא ראה בי חונך שלו בתחום התפילות והקדישים, וכך צעד אחר צעד עשה את דרכו לתוך עולם המצוות והתורה ולאט-לאט נפרד מהעולם הישן אותו הכיר ובדרך גם מהכוונתי והדרכתי שהתאימה רק לאנשים כמותו, שהם ממש בתחילת דרכם.
הוצאה לפועל הוא מצידו, כשפגש אותי סתם כך ברחוב או בבית הכנסת שלף כמה שקלים והזמין עבורי מיץ קר או סתם ממתק ושילח אותי לדרכי עם שיעורי בית להכין. שאלות שעד היום אין לי מה לענות עליהן. רק לאחר שנים הבנתי שבמובן מסוים מילאתי את מקומם של שני ילדיו שחיו רחוק ממנו בארץ אחרת. מידי כמה חודשים עשה את דרכו לבקר אותם לכמה שבועות, ושוב חזר אל הספסל שלו באותו מקום בבית הכנסת הישן שלנו. אני מצידי בגרתי, עזבתי לא עזבתי את בית הכנסת והוא כבר נעלם מהעיר. מידי חג שמחת תורה כשאנשים שהייתי פוגש רק בשמחת תורה היו משוחחים איתי, הם היו מביאים איתם גם דשי"ם ממנו.
לפני כמה שנים החליט לחזור לכאן, ואת עולמו הוא ממלא בתורה ובעבודות שמאפשרות לאנשים בגילו עוד לעבוד בהם. חיי העבודה אכזריים לאנשים שעברו את גילאי השישים, וזה עניין לטורים אחרים. לאחר שפנה אליי וכמי שמוקיר ומכיר לו תודה על כל מה שגמל עימי, החלטתי לנסות ולעזור לו. התחלתי באמצעים היותר קלים עבורי. זה להתקשר למוקד השירות ההוצאה לפועל. כן, המכתב שלו הגיע כבר לשלב של הוצאה לפועל ושאר איומים משפטיים שתמיד מפחידים את האנשים הפשוטים, את אלו שלא באמת יודעים להתמודד עם מערכות. רק נאמר מוסגר יש כאלו שכן יכולים להתמודד עם המערכות הללו.
מישהי סיפרה לי פעם, שכבר שנים היא אינה משלמת את חובה לעירייה לגנים לארנונה. ואיך את מסתדרת? שאלתי. כי אני אחד כזה שלא יודע איך להתמודד עם מכתבי חיוב. "כל כמה שנים מגיעים איתי להסדרים ומורידים לי חמישים אחוז מהחוב" היא ציינה. יש כאלו שיודעים לעשות זאת במקצועיות. אני לא. אז ניסיתי התקשרתי ועברתי מצד לצד, משהו שהוא בטח לא היה יודע להסתדר איתו, ולבסוף הופניתי לכתוב להם במייל או פקס. ניסיתי את שתי הדרכים ולא נעניתי. שוב התקשרתי והתגלגלתי עד שמישהי ביקשה שהוא עצמו יגיע אליהם לבירור הנושא. הוא פינה לעצמו יום, נסע ישב והמתין וחיכה עד שלבסוף נענה שבמקרים האלו מטפלים בהוצאה לפועל בסניף ירושלים.
מותש הוא התקשר אליי ושאל מה עוד עליו לעשות, ואני למען האמת לא ממש ידעתי למה לענות לו. מה אני אענה לו? הוא הבין שלי אין כבר דרך לעזור לו, ולבסוף החליט לשלם וזהו. הייתה לו רק שאלה אחת אליי - האם זה לא יגרום לרשות השידור או למי שפועל מטעמה היום, לשלוח לי עוד חובות עלומים? והאמת אני באמת לא יודע מה לענות לו. הכל אפשרי. בישראל גם גוויה יודעת לעשות גבייה.
ולפני סיום - לפני כמה ימים פנה אלי אותו אדם. הביטוח הלאומי שלח לו חוב עלום מלפני כעשרים שנה. גם הם צריכים להעמיק את הגביה. מה עושים? שאל אותי. כאן הרמתי ידיים. מי יכול על הביטוח הלאומי?
