ברק כהן הורשע בהעלבת עובד ציבור לאחר שתקף בכלי התקשורת רכז מודיעין במשטרת ירושלים. ערעורו נדחה ולאחרונה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש בביהמ"ש העליון. וכך מציין כב' השופט אלרון - רע"פ 4559/19 חיים ברק כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.07.2019):
"במקרה דנן המבקש פעל באופן כמעט חסר תקדים תוך ששב וגידף את המתלונן פעם אחר פעם בביטויים חריפים ופוגעניים במשך למעלה משנה, פגע בכבודו וביכולתו לפעול במסגרת תפקידו. כל זאת מבלי שהביע ביקורת של ממש החורגת מעצם פעילותו של המתלונן כרכז מודיעין במשטרת ישראל".
מדובר בפסיקה תמוהה ובלתי צודקת בעליל. הנאשם השתלח במתלונן בגלל שהוא רכז מודיעין במשטרת ירושלים. זאת בקורת פוליטית במלוא מובן המילה. לא חשוב אם מסכימים עם דבריו. המתלונן רואה בעבודת רכז המודיעין שירות ציבורי פסול שראוי לגנאי וזאת זכותו. לכן תמוה שהשופט הנכבד סבור שלא די בכך כדי שהבקורת תהיה פוליטית. כל בקורת על עובד ציבור בקשר לעבודתו היא בקורת פוליטית.
אכן נלוו לבקורת הפוליטית עלבונות רבים ושיר מחאה גס ומשפיל, אבל אלה ביטויים טפלים לעיקר, כשהעיקר הוא שרכז המודיעין משרת את המשטר.
טענת השוטר שהעלבונות גרמו לו לחוש מאוים, שמשפחתו דאגה וכו' לא מצדיקות הרשעה פלילית. שוטר מעצם תפקידו מושך בקורת. לפעמים הבקורת היא גסה ומעליבה אך כך זה בדמוקרטיה. אין צורך לומר שככל שהבקורת הופכת לאיומים אזי הוא ראוי להגנה וההליך הפלילי הוא מוצדק. אך בקורת פוליטית אינה מצדיקה הרשעה.
שאלה נפרדת אם גידופים כשלעצמם ללא שום בקורת עניינית הם עבירה פלילית. השופט הנכבד עונה על כך בחיוב, אך עם כל הכבוד דבריו אינם משכנעים. גידופים הם הבעת דעה גם אם מבטאים אותה בצורה לא ראויה.
בעקבות הלכת סגל הפכה העבירה של העלבת עובד ציבור לאות מתה-וטוב שכך. יש להצטער שההלכה עצמה היא אות מתה ובתי המשפט לא הפנימו אותה.
