ניגוד העניינים זועק לשמיים

ניגוד העניינים זועק לשמיים. כל פקיד אחר, או נבחר ציבור, שהיה נוהג כך היה מואשם במרמה והפרת אמונים - ובצדק. יתר על כן, יש בזה משום הונאה של הציבור. הצגת הליך השימוע שמקיימת ליאת בן ארי לזאב רובינשטיין ולשאול אלוביץ׳ בתיק 4000 כהליך ראוי והוגן היא פשוט מעשה של הטעיה וזריית חול בעיני אלה שאמורים לצאת ביום הבחירות הקרוב כדי לבחור במי שהם רוצים שינהיג את המדיה בשנים הקרובות. ברי, כי החלטת בן-ארי בעניינם עלולה להקרין, קרוב לוודאי, ביחס לאישומים המופיעים בכתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא כך אמורה מערכת משפט הגונה להתנהג. לא רק המראית מעוותת; ההליך כולו טבול בגלגול עיניים לשמיים. העוסקים במלאכה פשוט טובלים ושרץ בידם. ולכן, צריך להיות ברור לכל אדם הגון, שאסור שליאת בן ארי תקבל על עצמה את התפקיד הזה. היא פרקליטה בכירה במחוז תל אביב, רבת זכויות, על-פי עדות מוקיריה, אבל דווקא משום כך היא הייתה צריכה לדחות את המשימה שהוטלה עליה. היא הרי הייתה בלב החקירה והיא זאת שהובילה להכנת "כתב חשדות" מופרך לחלוטין, לטעמי, אז כיצד ניתן עתה לצפות שהיא תקבע במהלך שימוע, גם אם הטיעונים הם כבדי משקל, שאין ראיות כנגד מי שמופיע בפניה? זאת פשוט שערורייה שהדעת איננה יכולה לסבול. המערכת כולה עלולה לקרוס בגלל שהאזרחים יחדלו להאמין בה. צדק שאינו נראה שהוא נעשה כמוהו כצדק שלא נעשה. המראית חשובה לא פחות מעצם העשייה. בכל מדינה מתוקנת, מהלך כזה היה נזרק אל פח האשפה. רק לא אצלנו. כאן הכל מקבל עיוות פוליטי - ואל תחשבו לרגע שכל הליכי החקירה נגד ראש הממשלה לא היו נגועים מראשיתם בפוליטיזציה. העובדה שלא נמצאה אפילו ראייה ישירה אחת המסבכת את בנימין נתניהו היא הנותנת; אבל בכך לא סגי. עצם העובדה שכל המערכת לקתה באכיפה בררנית, בגלל הימנעותה מלחקור, לדוגמה, את יאיר לפיד או את ציפי לבני או את איילת שקד, בגין קשרים אסורים עם המו"ל של ידיעות אחרונות, נוני מוזס, היא הנותנת שאלה שניהלו את החקירות היו ממוקדי מטרה. הניסיון להדיח ראש ממשלה מכהן, מהטובים שמדינה כלשהי בעולם יכולה הייתה להתברך בהם, ליווה את בנימין נתניהו מיום בחירתו לראשונה ב -1996. מאז, הניסיונות לא חדלו אף ליום אחד. בעזרת כתבי-חצר, הדלפות מגמתיות, משולחות רסן, ועוד כיוצא באלה טריקים, מנסים כל העת במחנה השמאל הצבוע בצבעים של מרמה והונאה לבטל את כוחו של הבוחר. זה לא צלח עד כה - ואין סיכוי שזה יצלח גם עתה. ובעניין זה, אני יכול לומר, כמעט בוודאות מוחלטת, שכל בית משפט ימצא מיד שאין כל ראייה הקושרת את ראש הממשלה למעשים אסורים, לא בתיק 4000 - ולא בשני התיקים האחרים. סיגרים - כן; אבל שום דבר מעבר לכך. לכן, אני קורא לאביחי מנדלבליט, עצור את הליכי השימוע בפני ליאת בן ארי. הם לא ראויים. הם נראים רע - והם לא יוליכו לחקר האמת. מי שסברה, למשל, שיש מספיק ראיות נגד "המתווך" בתיק 4000, למרות שאפילו לא נגבתה ממנו הודעה המלמדת על גרסתו, בגלל סיבות שלא כאן המקום לפרט אותן, איננה הגורם המתאים לקיים שימוע. שמעתי לאחרונה הצעה טובה במיוחד. הליכי שימוע לגבי נבחרי ציבור בכירים צריכים להישמע בפני שופט עליון בדימוס. הליך כזה יהיה דומה במידה רבה להליך המתקיים בארצות הברית טרם הגשת כתב אישום. חבר מושבעים מורחב ( GRAND JURY) שומע מקצת מן הראיות, לכאורה, ללא חקירות נגדיות, והוא זה שמחליט אם יש מקום להגשת אישום. ייתכן שיש מקום לתיקוני חקיקה בעניין זה - אבל כמו שזה נראה עתה, זאת ממש פארסה.