ימים ספורים לפני הבחירות והמלחמה על כל קול מתלהטת. כל מפלגה מבקשת לעצמה את מירב הקולות האפשרי, החזקות מבקשות להגביר או לפחות לשמר את כוחן והחלשות מבקשות לעבור את אחוז החסימה. עד כאן זה ידוע ומובן. גם הפער הרעיוני בין המחנות השונים הוא משמעותי כמובן והשאלה היא מה הן הנחות היסוד של המפלגות השונות? כלומר, יש חלוקה לימין ושמאל אבל בתוך המחנות יש לכאורה שונות רעיונית די בולטת בין המפלגות השונות שכן אחרת, די היה במפלגה אחת גדולה שתייצג את המחנה כולו. נכון שבחיצוניות יש גם תחרות על מעמד, כבוד וכוח, אבל האם זה המניע גם בפנימיות? הרי המפלגות השונות עצמן מציגות דגשים רעיוניים שונים.
כאמור, זו השבת האחרונה לפני הבחירות שבאופן תקדימי הן נערכות בחודש אלול, חודש ההכנה להמלכה המחודשת של הקב"ה בראש השנה, החודש בו מאירות י"ג מידות הרחמים והמלך העליון הקב"ה נמצא בשדה וכל אחד יכול לגשת אליו ולשטוח בקשתו בפניו. ובשבת זו פרשת השבוע היא (דברים כא): [י] כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. מדובר במלחמה הפנימית שאנחנו נדרשים לנהל עם עצמנו כדי לשמר ואף להעמיק את דבקותנו בה' יתברך, כמאמר רז"ל "דיברה תורה כנגד יצר הרע". מה הקשר בין המלחמה הזאת למלחמת הבחירות? נתחיל בכך שהמעורבים במלחמה נמצאים באותה מסגרת, באותה זירה, וכולם שואפים לניצחון.
בפרשת השבוע הנטייה לטוב והנטייה לרע בנפשו של אדם נלחמים ביניהם על השליטה בהתנהלותו. במציאות שלנו כל צד טוען שהוא מייצג את הטוב בעוד זולתו מיצג את הרע אבל בתורה הנטייה לטוב מזוהה עם הקדושה והנטייה ההפוכה מזוהה עם החולין. והנה במלחמת הבחירות יש מי שטוענים בלהט נגד עצם קיומה של קדושה ולמולם יש את הטוענים שהקדושה היא חזות הכל. אלה הקצוות. ובאמצע כמובן יש גוונים נוספים; יש המודים בקיומם של קודש וחול ודרכם היא להתרחק מהחול ולדבוק בקודש, יש השואפים להעלות את החול לקדושה, יש הטוענים שאין בכלל חול יש רק קודש, ויש כנ"ל הטוענים שאין בכלל קודש, רק חול. בגדול נראה לי שזה הבסיס הרעיוני שעליו נלחמים.
חייבים לבחור צד הרבה מצוות כתובות בפרשת השבוע, חלק גדול מהן כאלה שאפשר לכנות חברתיות, לכאורה חגיגה לסוציאליסטים, אלא שהתורה מדגישה שוב ושוב שהעניינים הכי בסיסיים ולכאורה מובנים מאליהם ביחסי אנוש, חברה וכלכלה, כולם נוגעים ומשפיעים על החיבור שלנו לקדושה. כלומר אם נתתי צדקה או הלויתי כסף לנצרך זה לא רק עניין אנושי חברתי, זה מחבר אותי לקדושה. במלים אחרות מה שאומרת לנו פרשת השבוע הוא שאמנם חייבים להתעסק בענייני עולם הזה, לעמול לפרנסתנו וכו', ועם זאת לזכור תמיד שכל מעשה או מחדל, גם חברתי לכאורה, נוגע ומשפיע על הקשר שלי עם הקב"ה. לא נעים, אבל זה נכון גם לגבי הבחירות, לעצם ההשתתפות בהן וכמובן לשאלה במי בוחרים.
את הרעיון הזה לומדים כבר מהפסוק הראשון בפרשת השבוע שציטטנו קודם. מדובר על ניצחון במלחמה בזכות מה? בזכות וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ, לא בזכות הכוח או התחבולנות שלך. גם אותם צריך כמובן, זה הרעיון של יציאה למלחמה במוכנות מלאה, אבל לזכור תמיד שהקב"ה הוא הנותן כוח וגם חכמה לתחבולות. הפרשה הזאת מהווה הכנה לבחירות שכן היא נקראת לפני שהן מתקיימות, ומה המסקנה, במי לבחור? את זה כל אחד צריך להחליט לעצמו אחרי שישקול היטב מי ראוי לקבל את קולו, מי הכי קרוב למודעות שמציעה לנו פרשת השבוע. זו הבחירה החופשית שהקב"ה העניק לנו. והרי בסופו של דבר תוצאות האמת נקבעות למעלה, כאן הן רק מתגלות.
ואם רוצים לדעת מה יהיו תוצאות האמת, הנה פרשת היום של י"ז אלול, יום הבחירות (פרק כו): [טז] הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה--וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. [יז] אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו--וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. [יח] וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֹתָיו. [יט] וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. לא כתוב כאן מי תהיה המפלגה הגדולה ולא מי תעבור את אחוז החסימה. כתוב שהתוצאות יהיו טובות מאוד לעם ישראל, שיביאו אותו קרוב מאוד ליעודו המיוחל ואולי אפילו ממש לאותו יעד מיוחל. יש למה לצפות.
