המדינה לא רואה אותנו ממטר

אנחנו העצמאיים סוחבים על גבנו את כל המדינה ומשלמים: מס הכנסה - 50%, מס רווחי הון - 33%, מס חברות - 23%, מע"מ על הוצאות פרטיות - 17%, מס רכישה על קניית דירה ראשונה משוקלל - 4%, דירה שנייה - 8% או 10%,ביטוח לאומי מטורף של 17.8% כולל ביטוח בריאות, מס שבח - 28%, מס רכישה על קניית נכס עסקי - 6%, וארנונה רצחנית גם בעסק וגם בבית. והאבסורד הכי גדול הוא שעצמאי ש"מעז" לקנות רכב בעסקו מחויב לשלם שווי שימוש ברכב של אלפי שקלים כל חודש כ"עונש" על כך שהוא נוסע לעתים נסיעות פרטיות. בנוסף, אנו העצמאיים, שמעסיקים מאות אלפי עובדים, נאלצים לשלם על השכר נטו של עובדינו (שאנו באמת אוהבים) מס הכנסה, ביטוח לאומי, פנסיה 7% לכל עובד מגיל 20, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, דמי הבראה, חופשה שנתית, קרן השתלמות, נסיעות, שי לחג, ומחויבים להחזיר לעבודה עובדת שילדה אפילו אחרי שנה, גם אם אין לנו עבודה בשבילה. המסעדנים והעסקים האחרים שבינינו גם נאלצים לשלם מס העסקה ופיקדון על שכר עובדים זרים. אנחנו גם אחראים כלפי הלקוחות וצדדים שלישיים, וחשופים לאינספור תביעות כאלה ואחרות ונאלצים לבטח את עצמנו. וכאשר יש משבר כמו הקורונה המדינה לא רואה אותנו ממטר. עשרות אלפי עצמאים נאלצו לסגור את העסק ועסקים רבים אחרים בשלבי גסיסה. אלה וגם אלה נאלצים לפטר את עובדיהם או להוציאם לחל"ת. המפוטרים והחל"תניקים נאלצים לקבל דמי אבטלה הנמוכים בכ-50% משכרם הרגיל ולא מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיהם כגון משכנתה או שכירות. והעצמאיים - בעלי העסקים הקטנים ובעלי השליטה בחברות קטנות - מצבם גרוע יותר. הם לא מקבלים דמי אבטלה, והמדינה זורקת להם פירורים של 6,000 ש"ח לחודשיים... אבל לאן בעצם הולך כל הכסף שלנו? המיסים שאנו משלמים מוזרמים למימון הפנסיות המשוגעות של קציני צה"ל בכירים, חברי כנסת ושופטים בדימוס שנעות בין 50,000 ל-100,000 שקל לחודש ולבזבוז 70 מיליארד שקל תקציב הביטחון שברובו הולך למשכורות ופנסיות ומיעוטו ללוחמים. רק משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו-יורק עולה מיליארדים. אפשר לקצץ מיליארדים מתקציב הביטחון מבלי שביטחון ישראל ייפגע כהוא זה. בנוסף לכך אנחנו מממנים עשרות אלפי אברכים שלא הולכים לצבא ולא עובדים. את כל הפנסיות התקציביות ושכר חברי הכנסת והשרים אפשר בשקט להוריד ב-25%. במקביל צריך להוריד מיסים על אלה שבאמת מייצרים מקומות עבודה כמונו העצמאיים. המערכת הפוליטית הקיימת היא לא הפתרון, אלא הבעיה! הפתרון יבוא בדרכים אחרות כמו הפגנות, מחאה חברתית ומבנים פוליטיים חדשים. זו הסיבה שאני תומך תמיכה מלאה במחאת השולמנים ולכן אני מזכיר כאן את אסף יששכרוף, אילן בן הרוש ואביר קארה. כל הכבוד להם על פועלם. ברור שהשלטון בישראל לא מעוניין בהפגנות נגדו ומשתמש לשם כך בנימוק הקורונה וכבר מעכשיו רומזים שיהיה עוצר ביום העצמאות בעוד שבועיים, כשהמטרה העיקרית היא לא לאפשר לאנשים לנסוע בין עיר לעיר להפגין. אולי דווקא יום העצמאות ה-72 של ישראל יהיה מבחינה סמלית גם יום העצמאות של העצמאיםי בישראל, וזאת אם ינוצל להפגנות והתארגנויות חוקיות שיזעזעו את הממסד הפוליטי.