לפני כשבועיים ניתן בבית המשפט לערעורים אזרחיים בארה"ב פסק דין חשוב, הנוגע לפרטיותם של מבצעי תשלומים באמצעות ביטקוין, בו נקבע לראשונה, כי אין הגנת פרטיות למשתמש במטבע ביטקוין שמבצע תשלום באמצעות רשת בלוקצ'יין.
המשטרה הפדרלית בטקסס חקרה אדם בשם ריצ'רד גרטקובסקי בנושא פורנוגרפיית ילדים. את התמורה שנדרש לשלם כדי לקבל גישה לתכנים הפורנוגרפיים של אתר בו צפה, שילם גרטקובסקי באמצעות ביטקוין. כידוע, לכל משתמש ביטקוין יש "כתובת" בה אפשר לזהות אותו. כאשר הוא מעביר ביטקוין לאדם אחר באמצעות רשת "blockchain", נרשמת העברה, אשר למרות היותה אנונימית, היא מאפשרת בפועל לזהות את "הכתובת" האישית של המשתמש וכך גם את זהותו.
כאשר הסוכנים הפדרליים זיהו את הכתובות של אתר הפורנוגרפיה, הם השיגו צו לקבל מידע על כל ההעברות שהתקיימו ב-"coinbase" (אתר בו יש ממשק להעברת ביטקוין בין אנשים). המידע שהם השיגו הוביל לזיהוי של גרטקובסקי כאחד מלקוחות האתר. באמצעות מידע זה הם השיגו צו לחיפוש בדירתו, ובה מצאו הסוכנים כונן קשיח שהכיל תכני פורנוגרפיה של ילדים.
גרטקובסקי טען, כי הצו שבאמצעותו הסוכנים הפדרליים השיגו את המידע על כל ההעברות שביצע, מפר את התיקון הרביעי לחוקת ארה"ב, המעניק הגנה מפני חיפושים לא סבירים של הרשויות. על בסיס התיקון גרטקובסקי טען, שהייתה לו ציפייה סבירה שהמדינה לא תוכל להגיע למידע ולבחון אותו וכי פרטיותו תישמר. טענותיו נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי בטקסס ועל כך הוגש הערעור.
הכרעת בית המשפט לערעורים בנושא היא הלכה חדשנית לגבי השימוש בביטקוין. ההכרעה התבססה על "דוקטרינת האדם השלישי" - לפיה, באופן כללי, לאדם לא יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות כאשר הוא מעביר בהתנדבות מידע לצדדים שלישיים. היקפה של הדוקטרינה צומצם במקרים רבים, למשל: היא חלה רק באופן חלקי כאשר מדובר במידע הקשור לטלפונים סלולריים.
בעבר כבר קבע בית המשפט בארה"ב, שעל רישומים של בנקים תחול "דוקטרינת האדם השלישי", כך שלא תוכר ציפייה סבירה לשמירת הפרטיות כאשר האדם עצמו מנדב את המידע ומוסר אותו לבנק. באופן דומה הסיק הפעם בית המשפט, שגם רישומי הביטקוין הם כאלה ש"דוקטרינת האדם השלישי" צריכה לחול עליהם. בית המשפט קבע, שאופי המידע שמועבר ב-"blockchain" והעובדה שהמידע שיש שם מנודב על-ידי המשתמש עצמו, מטה את הכף לטובת הקביעה שאין לאדם זכות לציפייה סבירה לפרטיות בקשר למידע זה.
בכל העברה כזו המידע שנשמר הוא כמה ביטקוינים הועברו, "כתובת" האדם השולח ו"כתובת" האדם המקבל. בית המשפט הוסיף, כי כיוון שמדובר במידע מצומצם יחסית, העברות בביטקוין לא נפוצות בחיי היום-יום ונדרשת פעולה אקטיבית של אישור מצד המשתמש כדי שההעברה תתממש, הרי שלא צריכה להיות למשתמש ציפייה סבירה שפרטיותו תישמר. מעבר לכך, לאור העובדה שהמידע שמועבר בביטקוין נרשם ונשמר ברשת (blockchain) שפתוחה לציבור, הרי שכל משתמש ביטקוין יכול לראות את כל הכתובות.
באופן דומה קבע בית המשפט, שהרשומות שהועברו ב"coinbase" אינן צריכות להיות מוגנות על-ידי הפרטיות, כיוון שגם אלו דומות באופיין לרשומה בבנק, שלא זוכה להגנה. בית המשפט קבע, ששני המוסדות (הבנק ו-coinbase) דומים מאוד באופיים ומשמשים לאותה מטרה. בית המשפט ציין עוד, שקיום האפשרות המעשית לא להעביר את הביטקוין דרך החברה (שהיא צד שלישי) מחזקת את הוויתור על הפרטיות כאשר אנשים בוחרים להעביר את התשלום דרכה, שכן בכך הם למעשה מוותרים על פרטיותם. לקביעה אחרונה זו חשיבות רבה. מאחר שאכן קיימת אלטרנטיבה להעברה שלא באמצעות החברה, הלכת גרטקובסקי צפויה לצמצם את השימוש בתשלומים דרך החברה.
קביעת בית המשפט שהציפייה של גרטקובסקי לפרטיות אינה מעוגנת בדין, הביאה לדחיית הערעור והבקשה לפסול את השימוש במידע שהושג באמצעות הצו. הלכה תקדימית זו צפוייה לחייב את משתמשי הביטקוין, לפחות כל עוד לא יגיע הענין לבית המשפט העליון.
בישראל הגישה לפרטיות אינה זהה, גם לגבי תאגידים בנקאיים. ימים יגידו אם הקביעה לגבי פרטיות הנתונים תשליך על הדרך בה יידונו בקשות דומות גם בישראל. אולם, כבר כיום יש חשיבות רבה להלכה המתייחסת להגנת המשתמשים בביטקוין בישראל. ביטקוין אינו מטבע "מקומי", נעשה בו שימוש גם מחוץ לגבולות ישראל ולפיכך, לפחות ביחס לתשלומים המתבצעים מול גורמים בארצות הברית, צריכה הלכת גרטקובסקי להילקח בחשבון על-ידי משתמשים המעוניינים בפרטיותם.
