ממשלת המעבר, בראשה ראש ה
ממשלה יאיר לפיד והחליפי ח"כ
נפתלי בנט, לא עוצרת בצהוב. גם לא באדום. הנה, בימים אלה ממש היא מנסה למנות את שופט בית המשפט העליון לשעבר,
מני מזוז, ליושב-ראש ועדת המינויים. תוקף המינוי: שמונה (8) שנים. לפי שעון ציבורי - כמו מסמר בלי ראש. אם אכן ימונה, יוכל מזוז - שיושרתו אינה מן המשופרות - לסכל כמעט כל מינוי. עם או בלי סיבה מספקת.
מינוי ליו"ר ועדת המינויים הוא אחד החשובים בשירות הציבורי. שכן, בכוחו של יושב-ראש הוועדה להכריע, או למצער להשפיע באופן מכריע, בדבר שורה של מינויים/תפקידים: רמטכ"ל, מפכ"ל, נגיד בנק ישראל, ראש מוסד, ראש שב"כ ועוד ועוד. הדעת נותנת, וכך גם קובעות ההלכות הפסוקות שניתנו בבית המשפט העליון, כמו גם סדרת ההחלטות במוסד היועץ המשפטי לממשלה, כי מינוי זה לא יובא להכרעה בתקופה שמכהנת ממשלת מעבר. מזוז עצמו חסם כמעט בגופו מינוי מ"מ לתפקיד פרקליט המדינה בממשלת מעבר בראשות נתניהו.
אך לא. בענייננו, אין מדובר במצב "רגיל", אלא בנסיבות מיוחדות. נעשה מאמץ מיוחד מצד יאיר לפיד ושר המשפטים
גדעון סער למנות את מני מזוז לתפקיד יו"ר הוועדה, כדי שזו תאשר מינויו רמטכ"ל חדש עכשיו. זה אותו מזוז שנודע כנץ לגוש הימין. זה האיש שהכשיל כל ניסיון מצד הממשלה בראשות
בנימין נתניהו (ושר המשפטים
אמיר אוחנה) למנות שופט-חוקר לפרקליטות. זה האיש שגם שיקר בפסק דין עליו חתם בשבתו כשופט בית המשפט העליון. זה האיש שיוכל למנוע, קרוב לוודאי, מממשלתו של בנימין נתניהו - אם יזכה גוש הימין בבחירות הקרובות, לבצע מינויים כהבנתה.
במדינה מתוקנת - הייתה נמנעת הגשת הצעה-להחלטה לממשלה למינוי יושב-ראש לוועדת המינויים לתקופה של שמונה שנים. קל וחומר כאשר מדובר באיש מני מזוז. הנימוק לפיו יש למנות יושב-ראש ועדה לצורך כינוסה למינוי רמטכ"ל (שזה נושא בעל חשיבות מיוחדת), היה יכול לעמוד בדוחק - אם היו מבקשים מינוי לכמה חודשים, או לשנה לכל היותר. דא-עקא, הכוונות כאן ברורות, שקופות: להציב את הממשלה הבאה בפני עובדה מוגמרת. במערכת משפטית הגונה, הייתה פועלת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, למנוע מינוי זה. אך לא: בהרב-מיארה דווקא אישרה לממשלה להביא הצעה-להחלטה למינויו של מני מזוז.
כיצד העזה גלי בהרב-מיארה לעסוק בעניין זה? האם לא נהיר לה סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע עונש של שלוש שנות מאסר ל"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור..."? מדוע לא נמנעה ממתן החלטה בנושא זה?
סוד גלוי הוא, שעליו הצביע גם עו"ד גיא בוסי: מני מזוז - יחד עם שופטים נוספים (חלקם בדימ'), בהם:
דפנה ברק-ארז,
ענת ברון,
דורית ביניש,
עדנה ארבל,
הילה גרסטל,
צבי זילברטל ו
חנן מלצר, העניק לה המלצה, שהוגשה לוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה בראשה עומד השופט (בדימ')
אשר גרוניס. בזכות המלצת מזוז, כמו גם המלצות האחרים, קבעה הוועדה כי בהרב-מיארה מתאימה לכהן בתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. מינויה אושר בדחיפתו של שר המשפטים גדעון סער. המינימום שנדרש ממנה, בנסיבות אלה: לפסול עצמה מקבלת החלטה בנושא ולהעבירה לגורם אחר. מזוז עצמו היה צריך לקפוץ, נוכח ניסיונו והבנתו את ההלכות הפסוקות, ולהתריע: גלי יקרה, את במצב של
ניגוד עניינים. לטובת כולנו - תני למישהו אחר במשרד המשפטים לקבל החלטה.
כוונת ממשלת המעבר למנות את מזוז תידון בקרוב בבית המשפט העליון, בעקבות עתירה שהגישה העמותה: לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (בא-כוחם: עו"ד
יצחק בם). ראש הממשלה, הממשלה, היועמ"שית, ומזוז, התבקשו ליתן תגובתם עד 22.08.22. השאלה מי מבין השופטים ידון בעתירה, כמעט מיותרת. התשובה: חבריו של מזוז, שפרש זה מכבר מבית המשפט העליון, הם שידונו בעתירה. סביר להניח שהם יתקשו לעשות צדק - לדבוק בהלכות הפסוקות, לפסול את חברם ואת החלטת בהרב-מיארה.
בשורה התחתונה: החלטת בהרב-מיארה מדיפה ריח רע. מני מזוז המליץ עליה ועכשיו היא מכשירה מינויו. יד רוחצת יד. שחיתות בכסות משפטית. טוב תעשה אם תחזור בה. ולאלתר. להגנתה תוכל אולי לטעון: אתם הרי יודעים שאין לי ניסיון רב בפלילים. לכן לא הבנתי מה אני עושה. מתנצלת. 