חוקרי תולדות הציונות לדורותיהם, נטו להצמיד רקע משפחתי חילוני למהדרין, לגיבור החייל יוסף טרומפלדור, אבי האמירה האלמותית 'אין דבר, טוב למות בעד ארצנו', שהשמיע בעת שגסס למוות בקרב הגנת היישוב תל חי הגבול הצפון בי"א באדר 1920, בדיוק לפני 103 שנה. את ריחוקו מהיהדות הסבירו בכורח הנסיבות העגומות שבהן גדל, כבנו של 'קנטוניסט' מנותק. הקנטוניסטים היו ילדים שנחטפו במאה ה-19 בהיותם רכים בשנים מבתי הוריהם, הוכשרו הרחק מהבית לשירות צבאי ממושך, בידי קציני הצאר הצורר ניקולאי הראשון, ואגב כך נותקו מכל זיק של יהדות. לא פלא שבעת שהשתחררו מהשירות, כעבור עשרות שנים, לא עלה בידי יהודים אומללים אלה, להטמיע ניצוץ יהודי כלשהו בצאצאיהם. לימים התברר כי על-אף 'חינוכו המתבוללי בבית של קנטוניסט', כפי שתואר בהיסטוריוגרפיה הציונית, פיעמו ביוסף טרומפלדור רגשות לאומיים עזים. הוא עצמו כתב בזכרונותיו: "יחד עם יהודים אחרים שתיתי מילדותי מכוס הייסורים והעלבונות כי בבוז או בשנאה היו קוראים לי 'ז'יד' או שוללים ממני זכויות שהיו לאזרחי רוסיה האחרים. בי גאון לאומי ואיש וגאווה רוממה ופצועה". ההכרה הציונית, כך נטען, החלה להבשיל בו רק בהיותו בן 17, ב-1987, בימי הקונגרס הציוני הראשון. בעיר מגוריו באוקראינה ייסד אז טרמפלדור חוג ציוני שבראשו עמד. אלא שגם זה לא לגמרי מדויק. האב זאב ואָלף טרומפלדור היה אומנם קנטוניסט, אך רחוק מאוד מהתבוללות. ההיסטוריון וההיסטוריוגרף בתחומי הציונות הדתית משה נחמני, גילה כי זאב ואלף טרומפלדור, שמר על יהדותו בגאווה רבה גם בתנאים הקשים ביותר: "האב זאב הוא זה שהוריש לבנו יוסף את גבורת הגוף ואת גבורת הרוח, כפי שבאו לידי ביטוי בקרבות הגדוד העברי בגליפולי, ובקרב תל חי". נחמני חשף מסמך נדיר שהעלה כי רבי זאב ואלף, בנו של רבי שמואל אשר מפרצ'ב, לא היה מתבולל, אלא דווקא "יהודי נאמן לעמו ולדתו", ובמילותינו שלנו – ציוני דתי. המיסמך נכתב בידי ידידו של טרומפלדור הבן במשך שנים רבות, נתן ז'ולטי זהבי, אף הוא ממגיני תל חי לצידו של טרומפלדור. בקרב המפורסם בי"א באדר נפצעו טרומפלדור וזהבי, ושכבו אחד ליד השני. אז שמע זהבי את טרומפלדור שאמר בעת גסיסתו: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". וכך כותב זהבי: "גבורת יוסף טרומפלדור הגיבור היא תורשה משפחתית. ר' זאב טרומפלדור (אביו) היה מן הקנטוניסטים, כשהצר הצורר ניקולאי הראשון גזר על יהודים לעבוד 25 שנה עבודת צבא... רוב הילדים שהיו חלשים בגופם לא יכלו לשאת את התלאות. רבים שכאמור היו חלשים בגופם נפלו בדרך הקשה או מרוב סבל ועבודה קשה במשך עשרים וחמש שנה. החלשים ברוחם התנצרו, ובלבד שיוקל מעליהם סבל איום זה. אבל החזקים בגופם וברוחם החזיקו מעמד ועבדו עבודה קשה והתגברו על הסבל ונשארו בחיים לאחר 25 שנות עבודה מפרכת, ונשארו יהודים נאמנים לעמם ולדתם. "אחד מאלה החטובים והחזקים בגופם וברוחם שגבר על הסבל הרב ועבד עבודת צבא קשה ונוראה, ונשאר יהודי נאמן לעמו ולדתו, היה ר' זאב טרומפלדור ז"ל. הוא הוריש לבנו יוסף טרומפלדור את גבורת הגוף ואת גבורת הרוח כפי שראינו הן בגליפולי והן בתל חי, ועוד". בספרו על טרומפלדור 'הגיבור הלאומי', קובע נחמני על סמך מחקריו כי "האב זאב ואלף היה אדם דתי מאוד; הוא הקפיד להתפלל שלוש תפילות ביום, שמר שבת, צם בצומות, וביקר בבית הכנסת. יש לציין כי עובדה זו לא נזכרה באף אחת מהביוגרפיות העבריות שנדפסו על טרומפלדור, שביקשו – בדרך כלל – להציג את גבורתו כמנותקת מהמסורת העברית". המקור של נחמני, זהבי, היה גם הוא עצמו ציוני שומר מצוות. כמי שגדל בבית שומר מצוות, נשלח ללמוד אצל הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, ואחר כך אצל רבי יצחק יעקב ריינס זצ"ל מייסד 'המזרחי'. הכיר את טרומפלדור כשהתגייס לאחד משני הגדודים העבריים, שבראשם עמדו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, ואשר נוסדו ביוזמת פנחס רוטנברג ודב בר בורוכוב, מתוך הנחה שעצם הקמת כוח צבאי של הישוב היהודי שיסייע לבריטים בכיבוש הארץ מידי העותומנים, תקנה להם זכאות להכרת הטוב, בעת חלוקת השלל והנהגת הסדר העולמי החדש. טרומפלדור, שתרם ללקסיקון את הצירוף ההירואי 'טוב למות בעד ארצנו', שכיום נתהפך, ובצדק, לטוב לחיות בעד ארצנו, תרם גם את המונח 'אין דבר', כביטוי להתעסקות בעיקר. החוקרת שולמית לסקוב ז"ל, שחקרה את אישיותו של טרומפלדור: "בהספדו לטרומפלדור שנקרא 'אין דבר', עומד חברו זאב ז'בוטינסקי על גדולתו, המוצאת את ביטויה בשתי מילים אלו. כשהוא פותר כל מכשול וכל בעיה מסובכת ב'אין דבר' המפורסם שלו, ניגש טרומפלדור להתמודד עם הקשיים שהתייצבו בדרכו. כך היה כשקטעו את ידו במלחמת רוסיה-יפן... כך היה כשעמד בהנהגת הגדוד חרף ההתנכלויות, מפנים ומבחוץ. משמעות גישה זו היא הכושר לראות את העיקר מבלי שיעיבו עליו קטנות'". אולי טוב למות בעד ארצנו, אבל טוב יותר לחיות בעדה. טוב מאוד. אפילו מצויין.