היבטי המס בהשקעה בחברה באמצעות SAFE

SAFE - ראשי תיבות של Simple Agreement for future equity, במודל השקעה שהופך לנפוץ מאוד בתקופה האחרונה: מדובר במקרים בהם חברה מגייסת הון ממשקיע אך אין הסכמה על שווי החברה ועל כמות המניות שיוקצו למשקיע. הפתרון הוא שהמשקיע מזרים הון לחברה כעת, אולם הקצאת המניות כנגד ההשקעה תהיה רק בעתיד. במועד ההקצאה יקבל המשקיע תוספת מניות על שווי השוק במועד ההקצאה. השאלה לצורכי מס היא: מה דינו של ההפרש (עודף המניות שקיבל) במועד ההקצאה העתידי. האם מדובר באירוע של מתן הלוואה כשההפרש יסווג כריבית? במקרה זה, המלווה ימוסה על הכנסת הריבית והחברה תצטרך לנכות לו מס במקור ותוכל לדרוש הוצאות מימון. אפשרות אחרת היא שמדובר באירוע הוני מתחילתו והזרמת ההון היא תשלומים על חשבון מניות. ברמה הכלכלית, מדובר בעסקות שנותנות מענה לגיוס הון מהיר ויעיל בלי ויכוח על השווי כרגע, כי הוא אינו ידוע. אבל בעתיד יקצו את המניות במחיר נמוך יותר: לאחרונה קבעה רשות המיסים, שבתנאים מסוימים ניתן יהיה לראות מהלך כזה כהוני לאורך כל הדרך ולסווג את התשלום כמקדמה על חשבון מניות ולא כריבית. בהנחיה ישנם תנאים רבים למבנה העסקה וזאת כדי לשקף השקעה הונית ולא הלוואה עסקית. העיקריים שבהם: מדובר בחברה פרטית הפועלת בתחום ההיי-טק; לא היה גיוס בשלושת החודשים האחרונים שקבע את שווי החברה; ההשקעה היא עד 40 מיליון שקל למשקיע בודד; המשקיע לא יכול להסב את ההלוואה למשקיע אחר; הקצאת המניות העתידית למשקיע תהיה באירוע של גיוס הון חיצוני, בהנפקה בבורסה או באקזיט של מרבית בעלי המניות; למשקיע אין זכות לקבל בחזרה את הכסף; במקרה של חדלות פרעון המשקיע יהיה נחות מבחינת הנשייה לעומת שאר המלווים; גובה ההטבה למשקיע אינו תלוי במשך הזמן עד להקצאת המניות; המשקיע אינו זכאי לשעבודים; ההמרה תתבצע לפי שווי המניות בעת הביצוע שלה.

תוספת נקודות זיכוי להורים לילדים

הבטחת הבחירות לחינוך חינם - האם היא תתממש באמצעות הטבות מס בדמות תוספת נקודות זיכוי להורים? הממשלה מסרה שתממש את הבטחה לא במימון מעונות היום או בסבסוד, אלא דרך מתן נקודות זיכוי נוספות להורים לילדים עד גיל שלוש. אולם, בין שלב מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר האוצר ופרסום תזכיר החוק לבין החקיקה שעברה לפני מספר ימים, הדברים השתנו לחלוטין ואין קשר בין ההבטחה לבין המציאות בפועל. בעבר, את נקודות הזיכוי בגין ילדים קיבלה רק האמא: נקודה אחת בגין כל ילד, בשנת הלידה חצי נקודה, בשנה שהוא מגיע לגיל 18 עוד חצי נקודה, ובמשך 17 שנים - עוד נקודה לכל שנה. בעשור הקודם הוסיפו נקודות. עד סוף השנה הנוכחית הזכאות היא כדלקמן: 1.5 נקודות זיכוי לאמא בשנת הלידה, 2.5 נקודות עד גיל חמש, מגיל שש עד 17 עוד נקודה, ובשנת הבגרות חצי נקודה. לאבא נקודות הזיכוי בגין ילדים הן: 1.5 נקודות זיכוי בשנת הלידה, 2.5 נקודות עד גיל חמש. במסיבת העיתונאים ובתזכיר החוק שפורסם נקבע, שמגיל אפס עד גיל שלוש יתווספו שתי נקודות לאבא ושתי נקודות לאמא, ואמרו ששוי ההטבה האפקטיבי הוא 940 שקל בחודש לזוג. האמת היא שכבר באותו ערב, נטען שזה בלוף אחד גדול. נקודות הזיכוי ניתנות רק למי שיוצא לעבודה, וגם לפני ההטבה הזאת היו נקודות זיכוי רבות בגין ילדים. להלן נראה באיזו מסגרת שכר יוכלו בני הזוג ליהנות מההטבה המובטחת. זוג שיש לו שלושה ילדים בני חצי שנה, שנתיים ועשר. לפי ההצעה, האישה אמורה לקבל שמונה נקודות זיכוי, ועוד 2.75 שיש לה ממילא. מדובר בזיכוי בסך 30,315 שקל בשנה. זה אומר, שהיא תיהנה ממלוא ההטבה רק אם היא תרוויח 16,500 שקל בחודש. מתחת לסכום הזה, הנקודות לא נותנות לה כלום. יש לזכור, שהשכר הממוצע הוא 11,500 שקל; השכר החציוני לאישה הוא 8,000-7,000 שקל בחודש. בני הזוג צריכים להיות לפחות בעשירון השמיני כדי להגיע להטבה. זה מאוד נחמד, אבל אין לזה שום ערך. כאמור, החוק שאושר בפועל שונה לחלוטין. על פיו, לא נוגעים במה שהיה עד היום, אלא יתווספו נקודות זיכוי בתקופה אחרת לגמרי - לא בגיל בו הילדים מצויים במעון יקר, אלא מגיל שש עד גיל 17. כנגד כל ילד בגילאים אלו תתווסף עוד נקודת זיכוי, וכך האישה תהיה זכאית לשתי נקודות. גם הגבר יהיה זכאי לנקודה נוספת מגיל שש עד גיל 17, לעומת אפס כיום. בשקלול זו הטבה משמעותית, כי יש יותר שנים, אבל זה נותן תשובה לילדים הגדולים ולא להוצאות הגדולות בגיל הצעיר.

שווי שימוש ברכב לבעלי שליטה

שווי שימוש ברכב הוא נושא בלתי-נגמר. במהלך השנים היו בנושא זה דיונים רבים, מחלוקות ופסקי דין רבים. נראה שיש כאן נושא מורכב שאולי מצריך חשיבה מחודשת. בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, כמעט כל מה שעובד מקבל ממעבידו חייב במס, לרבות אם המעסיק מעמיד לרשותו רכב צמוד. כימות ההכנסה - כמה יש לזקוף לעובד בגין ההטבה לצורכי מס - נקבע בתקנות בידי שר האוצר. מדובר בנוסחה טכנית לחלוטין, כי יכול להיות עובד שיושב בבית והרכב לא זז, בעוד שיש סוכן מכירות שמשתמש בו בלי סוף. אין קשר בין הצריכה וההוצאות של העובד על הרכב לבין גובה ההטבה לצורכי מס. לעומת זאת, אצל עצמאי זוהי הוצאה מעורבת, ובגדול - 45% מהוצאות הרכב מוכרות לו. זה הרבה יותר הגיוני, כי ההוצאה נגזרת מההוצאות בפועל - לא נוסחה טכנית. בפסק דין פלד (שניתן ע"י השופט הרי קירש) טענו המערערים שמדובר בתקנות שרירותיות ובלתי הגיוניות. לשיטתם יש לקרוא אותן כחזקה הניתנת לסתירה, ואם הנישום יוכיח שנהנה פחות מהרכב - הוא ישלם פחות מס. הטענה השנייה הייתה שצריך להסתכל על השימוש של בעל השליטה בצורה שונה משל עובד רגיל, שהרי הם יכלו להיות עצמאים, ולכן הם צריכים ליהנות מן המנגנון של עצמאי למרות שהם שכירים בחברות. על הטענה העקרונית אומר קירש, כי יש פסק דין מפורש של בית המשפט העליון (השופט דוד מינץ), שדחה את הטענה וקבע שכאשר יש קרב בין האמת לבין היעיל, הטכני והפשוט - יגבר כוחו של האחרון. לגבי הטענה שיש להתייחס באופן שונה לבעלי השליטה, הסכים קירש עם פסק דין מקביל של השופט שמואל בורנשטיין. אומנם יש סעיפים ספציפיים בפקודה המתייחסים לבעלי שליטה אך לא ניתן לומר שבעל שליטה הוא עצמאי. מדוע נישום בעל שליטה פועל באמצעות חברה ולא כעצמאי? כי הוא רוצה ליהנות ממצב זה. הוא לא יכול לבוא ולומר שדווקא בשווי השימוש ברכב הוא רוצה להיות עצמאי.