"זו תהיה טלוויזיה נהדרת", אמר דונלד טראמפ על תחרות הצעקות שלו עם ולדימיר זלנסקי (28.2.25). כך מוכרע גורלן של אומות בגרסת קטטות הרחוב של הממשל הנוכחי לדיפלומטיה. המחזה היה מחליא למי שביקר פעמים רבות באוקראינה מאז פרוץ המלחמה, אומר דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. הרעיון של נשיא אמריקני הסוחט את קייב בתמורה לצינור החמצן המאפשר לה להתגונן מפני התוקפנות הרוסית, הוא בגידה בעקרונות היסוד של ארה"ב.
אולם, יש להניח בצד את הרגשות ולפתור את הבעיה, ולכן מציע איגנציוס דרך לסיים את המלחמה בלא להעניק פרס לוולדימיר פוטין ולהעניש את האוקראינים. המציאות היא שרוסיה גוברת על אוקראינה, כאשר ארה"ב עוברת מתמיכה באוקראינה למעמד של מתווך עם אהדה לרוסיה. האירופים יכולים לסייע לזלנסקי להילחם, אך לא לנצח. טראמפ צדק כאשר אמר לו: "אתה במצב לא טוב. אין לך קלפים".
האירופים יכולים לחזק את אוקראינה די הצורך כדי שתוכל לקבל עסקה הוגנת יותר, ולהרתיע את רוסיה מתוקפנות עתידית. בתור התחלה, הם יכולים לתת לאוקראינים את הנכסים הרוסיים שבידיהם ולהשתמש בכסף להגנתה. זהו הרגע לאירופה להציב לפוטין קו אדום. כולם יודעים שרוסיה אינה מכבדת הפסקות אש בלא כוחות שיאכפו אותה.
עם כל קשייו של זלנסקי, האמת היא שפוטין נכשל בהשגת מטרות המלחמה. הוא לא כבש את אוקראינה, לא הפיל את ממשלתה, לא שרטט מחדש לטובתו את מפת הביטחון באירופה. במחיר של למעלה מ-700,000 הרוגים ופצועים, הוא תפס ב-20% משטח אוקראינה. אחרי שלוש שנים, הוא לא כבש אפילו את כל מחוז דונצק. הוא גרם למדינות אירופה לחמש מחדש את נאט"ו ולהצטרפותן של שבדיה ופינלנד לברית. ממש ניצחון.
טראמפ נראה כמי שרוצה לחלץ את מוסקבה משגיאותיה. הוא הביע אהדה לפוטין כקורבן-שותף לחקירת ההתערבות הרוסית בבחירות 2016. "פוטין עבר המון אתי. הוא עבר ציד מכשפות מזויף בו השתמשו בו וברוסיה, רוסיה, רוסיה, רוסיה". ולאד המסכן!
יש לומר בהגינות, כי הפיצוץ ביום שישי לא היה באשמתו הבלעדית של טראמפ – מדגיש איגנציוס. החריפות של זלנסקי, ששימשה אותו היטב בתחילת הפלישה, הייתה הפעם האויב שלו. טראמפ היה מארח סביר ואמר לעיתונאים "שאלה אחת אחרונה", כאשר זלנסקי החל לתקוף את פוטין – סמרטוט אדום לטראמפ. ואז התגרה בטראמפ כאשר אמר: "יש לך אוקיינוס יפה ואתה לא מרגיש [את פוטין] כעת, אבל תרגיש אותו בעתיד".
זלנסקי היה צריך ללמוד מההופעה התיאטראלית של ראש ממשלת בריטניה, קייר סטארמר, שהחניף לטראמפ ביום הקודם. הוא התכונן, עד לרמת ההזמנה בכתב ידו של המלך צ'רלס שהגיש לטראמפ לעיני המצלמות. בתמורה, אמר טראמפ בפומבי שהוא תומך בסעיף 5 [ההגנה ההדדית] באמנת נאט"ו.
הלוואי שאפשר היה לומר שטראמפ הוא מקרה חריג של מנהיג דמוקרטי חזק המכופף את ידיהן של מדינות אחרות. אבל וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט חרצו את גורל אירופה בוועידת יאלטה; ודווייט אייזנהאואר הבהיר לקוריאה הדרומית ב-1953 שאם תמשיך להילחם נגד הצפון – ארה"ב תפסיק את הסיוע הצבאי.
טראמפ אינו מחבב את זלנסקי, אבל רוצה להגיע להסכם. את הציוץ שלו אחרי הפיצוץ הוא סיים במילים: זלנסקי "יכול לחזור כאשר יהיה מוכן לשלום". זלנסקי דוחה את הבריונות של טראמפ, אבל גם הוא זקוק להסכם. הוא היה מוכן לחתום על הסכם המחצבים, ורוצה לחדש את השיחות ברגע שטראמפ יהיה מוכן.