ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס, ראיין את צ'אק שומר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, על ספרו "אנטישמיות בארה"ב: אזהרה" כאשר הנשיא דונלד טראמפ כינה אותו "פלשתיני" ואמר שהוא "כבר לא יהודי". לאחר מספר ימים השעה שומר את המסע לקידום ספרו, לאחר שהצטרף לרפובליקנים כדי למנוע השבתה של הממשל שתשחק לידיו של טראמפ, שכן משמאל איימו להפגין בכל תחנה. לספוג נאצות גם מימין וגם משמאל? זה המקום הכי יהודי להיות בו, קובע סטיבנס (יהודי גם הוא). שומר החל את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בסתיו 1967, ועד מהרה נעשה מעורב במחאה נגד מלחמת וייטנאם, אך מעולם לא היו סטודנט קיצוני: הוא האמין שיש לעבוד בתוך המערכת, לא נגדה. שם הוא גם ראה לראשונה את האנטישמיות השמאלנית, בתחפושת של אנטי-ציונות (כמו היום). ב-1970 נאם בקמפוס שר החוץ הישראלי, אבא אבן. סטודנטים ביציע הניפו כרזה: "הילחמו בקולוניאליזם הציוני". שומר מתעד בספרו את תגובתו של אבן: "אני מדבר אליכם שם ביציע. בכל פעם שעם מקים מדינה, אתם מריעים. יש רק עם אחד שלא הרעתם כאשר הוא השיג מדינה אלא גיניתם אותו – העם היהודי". הסטנדרד הכפול הזה הוא ליבת האנטישמיות. חלק ניכר מספרו של שומר עוסק באנטישמיות השמאלנית, כולל ציון מחוקקים במפלגתו כמו אילהן עומר. הוא גם מציין סטודנט באוניברסיטת UCLA אשר צרח "הכו את היהודי המזוין" ליד פיאנטה בדמותו של בנימין נתניהו; וסטודנט עוטה מסיכה באוניברסיטת קולומביה שאמר לעמיתיו היהודים: "כל יום יהיה לכם 7 באוקטובר". האם הוא חושש שמפלגתו גולשת לאנטי-ישראליות הגובלת באנטישמיות? "הסיעה שלי היא תומכת ישראל וברוב גדול", משיב שומר, ומזכיר שרק שלושה מחבריה הצביעו אשתקד נגד חבילת הסיוע לישראל, כולל ברני סנדרס העצמאי (והיהודי). אבל הסכנה הגדולה ביותר לישראל בטווח הארוך, מדגיש שומר, היא אובדן תמיכת מחצית מהאמריקנים – הליברלים. באחד מביקוריו של נתניהו בארה"ב, מספר שומר, הוא הציע לו להתראיין לא רק אצל שון האניטי הימני בפוקס ניוז, אלא גם אצל רייצ'ל מדואו השמאלנית ב-MSNBC; נתניהו התעלם מהעצה. מאוחר יותר, בנאום במליאה, קרא שומר לישראלים ללכת לקלפיות ולהחליף את נתניהו – נאום שבו הוא גאה מאוד. הוא הראה לדמוקרטים שאפשר לתמוך בישראל ולהתנגד לנתניהו. "עבודתי היא להבטיח שהשמאל יישאר פרו-ישראלי", מוסיף שומר. וישנה גם האנטישמיות הימנית, בה יהודים מכונים "גלובליסטים" וכדומה. התבטאותו של טראמפ על יהדותו של שומר הייתה דוגמא. "יש היסטוריה ארוכה ואפלה של לא-יהודים המנסים לקבוע מיהו יהודי", הוא אומר. "אולי מוטב שטראמפ יעסוק פחות בהפצת קנאות ויתמקד בעקירה מן השורש של האנטישמיות בממשלו". למשל: עאמר חאלב, המיועד לשגריר בכוויית, אשר כינה יהודים "קופים". שומר מודאג במיוחד מכך שהקיצוניים מימין ושמאל יתאחדו באנטישמיות מוזרה ומסוכנת. זה קרה בצרפת בעת פרשת דרייפוס ובגרמניה ערב עליית הנאצים לשלטון. האם זה יכול לקרות גם בארה"ב? שומר טוען שכתב את ספרו מתוך חשש ולא מתוך פסימיות, כי יש שורשים עמוקים לאהדה האמריקנית ליהודים – אבל "האנטישמיות אינה שרויה בשינה עמוקה". סטיבנס מספר, כי כאשר אמר לכמה מידידיו שקרא את ספרו של שומר ומתכוון לכתוב עליו, הם אמרו שהלה אכזב אותם בנושא זה או אחר. אבל, מגיב סטיבנס, מישהו ראה רפובליקני בכיר המוכן לצאת נגד האנטישמיות במפלגתו, כפי שעושה שומר לגבי הדמוקרטים? יהודי ניצב לצד בני עמו בכל מחיר ובלי קשר לפוליטיקה – וזה בדיוק מה שעושה שומר.