דונלד טראמפ למד כמה לקחים מכהונתו הראשונה, למשל: גם אם בתי המשפט בסופו של דבר יתקעו את מהלכיו, יש דרכים לבצע אותם מספיק זמן כדי שיגרמו נזק. בתי המשפט יכולים למנוע מדיניות שמטרתה לנצח, לא מדיניות שמטרתה להרוס – מגדיר פרופ' סטיבן ולאדק מאוניברסיטת ג'ורג'טאון במאמר בניו-יורק טיימס. מבין כל ההתערבויות המשפטיות בחודשיים הראשונים של הממשל, מספר קטן עד להדאיג הובילו לשינוי בשטח. רוב התקציבים שהוקפאו שלא כחוק עודם מוקפאים, רוב העובדים שפוטרו שלא כחוק עודם מפוטרים. הבעיה איננה שבתי המשפט מכשירים פעולות בלתי חוקיות או שהבית הלבן מתעלם מהם, אלא שהכאוס והטלטלות עצמם חיוניים ליעדיו של טראמפ. הפעלת חוק האויבים הזרים כדי להאיץ גירושים היא דוגמה טובה, טוען ולדאק. החוק בן ה-227 נועד אך ורק להפעלה מול אזרחי אויב בשעת מלחמה או בעת פלישה "של מדינה זרה או ממשלה זרה". ייתכן שאפשר להתייחס להסתננות כ"פלישה", אך הבית הלבן יתקשה לומר שהיא מבוצעת בידי ממשלה זרה. הדרגת כנופיית טְרֶן דה-אָרָגוּאָה כארגון טרור אינה הופכת אותו לפולש כפי שהתכוון הקונגרס ב-1798. בכל מקרה, החוק קובע במפורש שהוא נתון לביקורת משפטית, כך שלבתי המשפט יש תפקיד מיידי בציון חוסר ההיגיון שבהגדרת כנופייה כאויב פולש, כמו גם בקביעה האם אדם מסוים אכן חבר בכנופייה. השימוש בחוק זה עולה בקנה אחד עם מהלכים פסולים נוספים של טראמפ: שלילת הזכות החוקתית לאזרחות מילדי מסתננים שנולדו בארה"ב; שימוש בגוונטנאמו ביי למעצר מיועדים לגירוש; ועוד. טובים הסיכויים שבתי המשפט יפסלו אותם. אבל נצחונות אלו יהיו קלושים, צופה ולאדק. גם אם בתי המשפט יפסקו שוב ושוב נגד טראמפ ואם הוא יציית (מה שכלל אינו בטוח), לא יהיה בכך מענה לנזק שנגרם לאותם עצורים. ייווצר חשש נרחב יותר בקרב המהגרים לפיו הם עלולים להיות הבאים בתור, והתנהגותם תהיה בהתאם. באותה צורה, שחרור התקציבים הקפואים לא ירפא את הנזק שנגרם כאשר הם לא הועברו. עלול להיווצר אפקט מצנן בקרב עורכי דין מפני ייצוג נגד הממשל. בדרך שגרה, קורבנות של עוולה יכולים לתבוע פיצוי, גם כדי להעניש את מי שפגעו בהם. לטוב ולרע, אין בארה"ב מי שקשה יותר לתבוע אותו מאשר הממשל הפדרלי. תחת תפיסת חסינות השלטון, ניתן לתבוע את הממשל על נזקים רק באישור הקונגרס; נסיונות כאלו הם נדירים מאוד והאחרון שבהם היה ב-1976. כדי לאזן קושי זה, קבע בית המשפט העליון ב-1971 נסיבות בהן ניתן לתבוע עובד מדינה ספציפי האחראי לנזק, אך בשמונה השנים האחרונות הוא למעשה ביטל פסיקה זו. לכן, גם אם ייקבע בסופו של דבר שממשל טראמפ פעל בצורה בלתי חוקית או בלתי חוקתית, לא ייפסק פיצוי. וכמובן שדבר אינו יכול לפצות על הטלטלה הנפשית שהממשל גורם במכוון ליחידים ולמוסדות. אין כמעט דבר שיכול להרתיע את הממשל מלנסות שוב לפעול בצורה בלתי חוקית. הלקח ארוך הטווח הוא לקונגרס, אשר צריך להקל על נפגעי הממשל לקבל בפיצוי. בטווח הקצר, ממשיך ולדאק, הלקח הוא לציבור. עד כה, בתי המשפט הפדרליים עשו עבודה מצוינת באכיפת המגבלות המשפטיות והחוקתיות על הרשות המבצעת, ויש כל סיבה להניח שימשיכו. מבחינה זו, בהחלט ייתכן שיצילו את שלטון החוק. אבל כדי שהזכויות החוקיות של האמריקנים יישמרו במלואן, יש צורך גם ביישום פוליטי ולא רק ביישום משפטי. זה אומר, שיש צורך בפיקוח תוקפני בהרבה מצד חברי הקונגרס. רק שילוב של כל אלו יקשה בהרבה על נשיאים לשבור את הכללים בעתיד.