"בית המשפט העליון יצר מנגנון השפעה רחב היקף, המשפיע באופן ישיר ועקיף על ניהול הלחימה, הוראות הפתיחה באש, הסיוע ההומניטרי לאויב, הריסת בתי מחבלים, מדיניות הכליאה של מחבלים, ואף חקיקה בתחום הביטחון הלאומי" - קובעת התנועה למשילות ולדמוקרטיה. היא אינה מסתפקת בכך: לדבריה יש לחקור את חלקם של השופטים באחריות ל-7 באוקטובר, שכן "חריגת השופטים מסמכותם פגעה קשה בביטחון ישראל ועלתה בחיי אדם".
שיהיה ברור: מותר וחובה לבדוק את פסיקת בית המשפט העליון בכל התחומים, מותר וחובה למתוח ביקורת על הפסיקה ועל השופטים. אלא מאי? מה שמתיימר להיות מחקר, אינו אלא קורס מזורז בהנדסת תודעה, תוך עיוות המציאות, הוצאת דברים מהקשרם והתעלמות מעובדות שאינן מתאימות לתיאוריה. הנה עשרת הכללים המרכזיים של הקורס.
1. מהו מקור הסמכות. אדם ברוך המנוח נהג להשתמש בביטוי "מקור סמכות": מדוע מצטטים דווקא את אותו גורם. התנועה למשילות ולדמוקרטיה היא גוף ימין (שמחה רוטמן היה בין מקימיה), עמותה שבשנת 2023 היו בה שבעה חברים, עובד אחד ותקציב של 650,000 שקל. מובן שאין זה פוסל אותה ואת פעולותיה; זה כן אומר מהו המשקל שיש לתת להם.
2. מסמנים מטרה מראש. בחודשים האחרונים ביקשה התנועה תרומות לצורך מחקר שיוכיח את פגיעתו של בג"ץ בביטחון המדינה (כך בקירוב נוסחו הדברים). לא האם הוא פוגע, אלא שיוכיח שהוא פוגע. בבדיקה אמיתית מציבים שאלת מחקר, לא מנסחים מראש את המסקנה כך שתתאים לעמדות הקיימות.
3. מתעלמים מכללי מחקר בסיסיים. התנועה אומרת שהיא בדקה אלפי פסקי דין והחלטות של בג"ץ בשלושת העשורים האחרונים, אך אינה נותנת אף נתון אמפירי. כלומר: הקורא אינו יודע מהו היקף התופעות עליהן היא מצביעה ביחס לכלל הפסיקה. חלק ניכר מפסקי הדין מובאים ללא ציון מספר ההליך, ובמקרים אחרים המספר משובש - כך שלא ניתן לבדוק את הדברים. טענות רבות מאוד, כולל כאלו שאינן בתחום המשפטי, מובאות ללא ציונו של מקור כלשהו. מחקר כזה היה נפסל כעבודה סמינריונית בשנה א'.