גם מבקריו המושבעים ביותר של דונלד טראמפ מודים שהוא איש שיווק מצוין. כך הוא משווק את 2 באפריל כ"יום השחרור", בו ארה"ב תתחיל לשקם את כבודה ואת כספה שאיבדה במשך עשרות שנים. האמת תהיה הפוכה, טוען אקונומיסט. טראמפ מביא את המכסים בארה"ב לרמתם הגבוהה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, יאט את הצמיחה, יאיץ את האינפלציה, יגדיל את חוסר השוויון ויגרום משבר פיסקלי. כולם, כולל יועציו הקרובים ביותר של טראמפ, מחכים להחלטה הסופית. התבטאויותיו נעות בין ותרנות לקשיחות, אבל הקווים הכלליים ברורים. נראה שיהיה זה סלט של מכסים בשיעורים שונים, אולי בכמה שכבות, על מדינות ספציפיות ובהן האיחוד האירופי, בריטניה ויפן. פקידים אמריקנים אומרים שמכסי הגומלין יתבססו על כמה מדדים, כולל המכסים, מדיניות המס וניהול המטבע במדינות היעד. אבל זה כלל לא פשוט. אם המטרה תהיה להשוות את המכסים לאלו המוטלים על סחורות אמריקניות, יהיה צורך לאכוף 2.6 מיליון שיעורים שונים. אם מביאים בחשבון את הגורמים הנוספים, הנטל גדול עוד יותר. התוצאה עשויה להיות, למשל, מכס של 28% על הודו ושל 20% על גרמניה. בכל מקרה, כמה דברים נראים ברורים. לטראמפ יש משימה: הוא יטיל מכסים כדי לשנות את המודל הכלכלי האמריקני, או ליתר דיוק – להשיב אותו מאה שנה לאחור. עם שלושה סבבים של מכסים על קנדה, מקסיקו וסין – שותפות הסחר המרכזיות של ארה"ב – ועל ייבוא הרכב, הוא כבר העלה את שיעור המכס האפקטיבי מ-2% ל-8% כיום, השיעור הגבוה ביותר מאז שנות ה-1940. כל דבר שיעשה ב"יום השחרור" יעלה עוד יותר את השיעור. טראמפ מתעלם מכל תגובות הנגד. הנפילות בוול סטריט לא מטרידות אותו כמו בכהונתו הראשונה. טראמפ משוכנע שכל מה שהוא עושה – יבנה מחדש את הייצור האמריקני. "יום החרות" לא יהיה הסוף: טראמפ מתכנן מכסים על ענפים ספציפיים, וצעדי גומלין של מדינות אחרות יביאו אותו להסלמה. יש הסבורים שבסופו של דבר מדובר בקלף מיקוח להשגת עסקות סחר.

1.3 נקודה פחות בצמיחה, 1.2 נקודת יותר באינפלציה

יהיו אשר יהיו הפרטים באסטרטגיית-העל של טראמפ, הצמיחה תואט – טוען אקונומיסט. למרות שמדינות התלויות בסחר עם ארה"ב – בעיקר קנדה ומקסיקו – יסבלו יותר, הדוד סם אינו חסין מפני ההשלכות. גולדמן-זאקס צפה במקור שהמכסים יגלחו 0.3 נקודת אחוז מהצמיחה; כעת תחזיתו היא 0.8 נקודה ואולי אפילו 1.3 נקודה אם מלחמת הסחר תסלים. גם האינפלציה תעלה, במיוחד בטווח הקצר. לדעת דויטשה בנק, התוספת עלולה להיות 1.2 נקודה – כך שהאינפלציה תהיה מעל היעד העליון של 3% בשנה. סקרים מלמדים שהצרכנים סבורים שהאינפלציה תאמיר בשנה הבאה ל-5%. נראה שזו הגזמה: מכסים גורמים לעליית מחירים חד-פעמית. אבל הפדרל ריזרב עדיין מתאמץ להוריד את האינפלציה לרמות שלפני הקורונה, והתייקרות הייבוא תקשה עליו להוריד את הריבית. יהיו גם השלכות לוואי, ממשיך אקונומיסט. חלק גדול יותר מהכנסת השכבות החלשות מופנה לצריכה, ויותר מההוצאה שלהם על מוצרי יסוד כמו בגדים ומזון חשוף למכסים. אוניברסיטת ייל מעריכה, כי ההכנסה הפנויה של שכבות אלו תרד ב-2.5% בשל גל המכסים הראשונים, לעומת 0.9% בלבד בשכבות החזקות; ככל שהמכסים יתרבו, הפער יגדל. טראמפ מדבר על המכסים כמקור הכנסות לממשל, אבל יש כאן פרדוקס: אם המכסים יעודדו חברות להעביר ייצור לארה"ב, ההכנסות מהם יקטנו. אבל עדיין אכן מדובר במס המגייס כסף. משרד התקציבים של הקונגרס העריך, כי אם טראמפ יממש את הבטחות הבחירות שלו (60% על סין ו-10% על יתר העולם), ייכנסו בתוך עשור 2.7 טריליון דולר – סכום משמעותי. אבל זה לא סוף הסיפור, מדגיש אקונומיסט. מכסים גורמים נזק כלכלי משמעותי. התועלת מהם נמחקת בידי יצרנים בלתי יעילים, המרוויחים ממחירים גבוהים יותר על חשבון הצרכנים. טראמפ רוצה להשתמש בהם כדי לממן קיצוצי מס נרחבים, בעוד הגרעון התקציבי כבר גבוה מאוד וממשיך לעלות. אם ארה"ב תהיה תלויה בהכנסות ממיסים, יהיה קשה יותר לבטל אותם למרות נזקיהם. "יום השחרור" עלול להירשם בהיסטוריה כיום של אוזלת יד חמורה ביותר.