1. גל ניתוק היחסים עם ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים הביא את המדור הסטירי "Zoo ארץ "Zooבעיתון "העולם הזה" להציע "מידע מדויק ומעודכן על מצבם של ראשי המדינות בעולם, יום לאחר שינתקו את היחסים עם ישראל". כך למשל נשיא הונג-קונג. לפני הניתוק הוא "חייכן תמידי, סימפטי, צנוע, מתחשב, עדין, נבון, בעל דמיון פורה". אחרי הניתוק הוא "נתון להתקפות צחוק היסטריות, אנטיפטי, יהיר, משתחץ, טמבל, חולם חלומות".
כזה הוא היחס של בנימין נתניהו לסובבים אותו ובמיוחד לאלו המכהנים תחתיו. כאשר הוא זקוק להם, מדובר באנשים הטובים ביותר והמתאימים ביותר, העושים מלאכתם נאמנה לטובת המדינה. אבל ברגע בו הוא מזהה אצלם איום, אמיתי או מדומיין, על המשך שלטונו - הם חוטפים את מלוא הרפש של מכונת הרעל, הופכים להיות כושלים ומסוכנים ומסומנים כאויבים מרים. תשאלו את גדעון סער, יאיר לפיד, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, בני גנץ ועשרות אחרים. להבדיל מביב שופכין רגיל, כאן אין מכסה וגם אין תחתית.
זהו גורלו של רונן בר בחודשים האחרונים. אין ספק שיש לו חלק משמעותי באחריות לאסון הכבד ביותר שניחת על מדינת ישראל; הוא עצמו מודה בכך. אין ספק שהוא צריך ללכת הביתה; הוא עצמו אומר זאת. אבל מכונת הרעל, בניצוחו הגלוי לגמרי של בנימין נתניהו (כפי שהדבר ניכר בתצהירו, בו יש בבירור קטעים שהוא עצמו כתב - בגופן גדול ומודגש ועם סימני קריאה), הופכת אותו כמעט במפורש לבוגד ורוצח. זה אותו בר שאותו נתניהו מינה לסגן ראש השב"כ, ובכך הכיר בכשירותו לתפקיד ראש השירות. זה אותו בר שקיבל מאותו נתניהו שבחים רבים (ומוצדקים) לאורך המלחמה.
מה השתנה? פשוט נורא: השב"כ החל לחקור את המקורבים ביותר לנתניהו בחשדות מסמרי שיער, נתניהו נכנס להיסטריה - והוא כנראה יודע מדוע. בר גם העז לומר שצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ממנה נתניהו מפחד בכל מאודו - והוא כנראה יודע מדוע. ואז גם העלה בר טענות חמורות כלפי נתניהו, מה שהפך אותו סופית ליעד לנאצות כאילו מדובר לכל הפחות ביחיא סינוואר וחסן נסראללה. מהמועד בו הוקפץ כוח "טקילה" ועד להעדר העניבה בטקס יום השואה - הכל הולך.
2. הערת ביניים על הגדרות וכינויים. כיצד תתארו מנהיג של המדינה המצויה במלחמה הקשה ביותר בתולדותיה, ואשר בה בעת משמיץ בפומבי בכירים במערכת הביטחון, מוציא את דיבתה רעה של המדינה, פוגע במעמדה הבינלאומי, מונע מהצבא משיקולים פוליטיים אלפי חיילים הנחוצים לו, מטיל גזירות על המשרתים ומתגמל את המשתמטים, וקורע לגזרים את החברה במהלכים פלגניים? רק שאלתי.
3. מי אומר את האמת? לכאורה, ברוב הנקודות שבשני התצהירים מתחייבת הכרעה בינארית: או נתניהו או בר. אבל מבט קצת יותר מעמיק מעלה, שתיתכן גם אפשרות שלישית. ייתכן שנתניהו דרש שהשב"כ יפעל נגד פעילי מחאה שלתפיסתו מסכנים את המשטר הדמוקרטי, בעוד בר לא ראה סכנה כזאת. ייתכן שנתניהו התכוון שיש לשמור על בטחונו בעת עדותו, ובר פירש את התנאים שהציב ככאלה שלא יאפשרו את העדות. בר אינו אומר שנתניהו הוא שדרש ממנו לציית לו ולא לבג"ץ במשבר חוקתי, אלא שזה המסר שקיבל; ייתכן שהוא הועבר בצורה מטעה.
הכי חשוב: מה אירע לאורך 2023 ובמיוחד בליל 6/7 באוקטובר. קרוב לוודאי, שבשני התצהירים - לכל הפחות בחלקיהם הגלויים - אנו רואים תמונה חלקית בלבד. בר צודק באומרו שנתניהו מתעלם ממדיניותו לחזק את חמאס. נתניהו צודק כשהוא מצטט הערכות מרגיעות של בר והשב"כ. נתניהו צודק כשהוא מצביע על הכשל הנורא של בר באותו לילה. הוא מטעה ביודעין בטענתו לפיה בר היה צריך להקפיץ את צה"ל.
המסקנה ההגיונית הברורה והיחידה: חייבים ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק הכל בכל מכל כל. אין שום כלי מתאים אחר. בר, הרצי הלוי ואהרון חליווה, שקיבלו על עצמם בפומבי את האחריות והסיקו את המסקנות, תומכים בהקמתה. נתניהו, שלא אמר במשך שנה וחצי מילה אחת של משהו שמתחיל להזכיר איזושהי קבלת אחריות, מתנגד בכל תוקף. תסיקו לבד את המסקנה.