הכל יודעים שלסמארטפונים ורשתות חברתיות יש השפעות קשות מאוד על ילדים – החל מבדידות וחרדות, עבור בדכאונות והפרעות אכילה וכלה בניצול מיני והתאבדויות. ספרים המזהירים מפני סכנות אלו הפכו לרבי מכר ובתי ספר רבים בארה"ב מגבילים את השמות במכשירים. אבל דומה, כי אין מנוס מהענקת סמארטפון לבני נוער: לכל החברים יש, פעילויות בבתי הספר ומחוצה להם מצריכות יישומונים, צריך שיהיה להם כלי תקשורת לשעת חירום.
החוקרת קלייר מורל היא מחברת הספר "האקזיט של הטק: מדריך מעשי לשחרור ילדים ובני נוער מסמארטפונים". במאמר בוושינגטון פוסט היא מסבירה, כי הורים בודדים אינם יכולים להתנגד, אבל זוהי בעיה משותפת המצריכה פעולה משותפת. אפשר לנצח את משבר הטכנולוגיה הדיגיטלית אם יוצרים קהילות-נגד המתנגדות יחדיו למסכים – ולא רק בהותרתם מחוץ לבתי הספר, אלא גם בדחייה ואף במניעה של השימוש בהם.
מורל דיברה עם עשרות משפחות שעשו בדיוק את זה, וגילתה להפתעתה שילדיהן אינם מבודדים, מוזרים או אנטי-חברתיים. אלו משפחות נורמליות, בעלות קשרים הדוק עם ילדיהן, שמצידם אסירי תודה על מגבלות אלו. כל המשפחות הללו פעלו עם משפחות אחרות, ולעיתים הקשר נוצר בצורה טבעית. בשכונה בוושינגטון היא ראתה ילדים משחקים, רוכבים, רבים ומתפייסים – בלי הורים ובעיקר בלי מכשירים.
הכל החל משיחה בין שתי אימהות שגישתן הייתה זהה. ילדיהן החלו לשחק יחדיו בחוץ, בעוד ההורים שמרו אותם ב"דיאטת טכנולוגיה". הורים וילדים נוספים הצטרפו, לאחר שנמשכו לקולות הילדים הרצים, זורקים כדורים וצוחקים יחדיו. זה כל מה שהיה נחוץ כדי להדביק את כל הרחוב. במקרים אחרים הקשר בין ההורים נוצר בבית הספר. אפשר לשלוח דוא"ל להורים אחרים, להזמין אותם ולשוחח. משפחות רבות נתנו לילדים מכשירים מיושנים יותר, המוגבלים לשיחות וסמרונים. המכנה המשותף: כולן דחו את רעיון האינדיבידואליזם ופעלו יחדיו.
אפילו ארגון קבוצה קטנה של משפחות המחויבות להגבלת המסכים משיג מטרות רבות. בנוסף למתן פעולות חלופיות לילדים בעצמן, הן יכולות להציע תמיכה מורלית, לעודד שקיפות ולסייע בפתרון בעיות כאשר הללו מתעוררות.
קבוצות כאלה גם יכולות להסביר טוב יותר את עצמן כאשר מוסדות חושבים בטעות שכולם מאמצים את הסמארטפון. יותר ויותר היבטים בחיי הילדים מנוהלים באמצעות יישומונים, החל מאירועים בבית הספר וכלה בפעילויות ספורט. ברגע שיש מחויבות נרחבת לדחות את הטכנולוגיה, עולה הדרישה למצוא דרכים חלופיות.
המטרה הסופית של יוזמות כאלה היא ליצור קהילות-נגד בהן הילדים פורחים, ממשיכה מורל. הם אינם מסוגרים בתוך עצמם בעולם הווירטואלי, אלא מכוונים לעבר יחסים, אחריות ושירותים לאחרים. רק באמצעות בניית קהילות משמעותיות ומציאותיות ניתן להתחרות בקהילות הדיגיטליות ולהוציא את הסמארטפונים מעולם הילדות.