|
תאריך:
|
11/08/2006
|
|
|
עודכן:
|
11/08/2006
|
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
|
|
|
חולק על דעתך.
צריכים להעדיף חיים שלנו על חיי האויבים, צריכים לפגוע באוכלוסיה אזרחית כדי להרתיע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית שלנו.
לא להרוג במתכוון חפים מפשע על הרג מכוון של חפים מפשע, לא "עין תחת עין".
בשונה מהם, אנחנו צריכים לקיים נורמות מוסריות. לחימה נחרצת באויבינו אינה סותרת זאת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
3 |
|
|
כפי שכתבתי בתגובה למאמרך הקודם: אתה צודק. אבל, בכל הקשור לחילופי שבויים, אין ברירות רבות. כרגע, יש 3 שבויים ישראלים בידי החיזבאללה והחמאס. האופציה להשאיר אותם בידי שוביהם ולהפוך אותם לדופליקטים של רון ארד אינה באה בחשבון.
לכן, לא יהיה מנוס מלנקוט בצעד הבעייתי ולהחזיר אותם תמורת מאות אסירים לבנוניים/ פלשתיניים/ פנאטיים מוסלמים.
במידה שלא מדובר באסירים עם דם על הידיים דוגמת ברגותי וסמיר קונטאר, אני מאמינה, שאפשר לשלם את המחיר ולחיות עם זה. אולם,כבר נרמז לא אחת, שממשלת ישראל מוכנה לשקול מחדש את עמדתה גם ביחס לברגותי, במקרה המתאים. הוא לא ימות בכלא, ככל הנראה. אנחנו לא ארה"ב וברגותי איננו ג'ונתן פולארד האומלל. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
דברייך מזכירים לי את "אין לנו ברירה אלא שלום" מימי אוסלו העליזים של רבין, פרס, ביילין ובן-עמי. אם לנו אין ברירה, הצד השני יקבל כל מה שירצה, עד שנשתה מלוא גרוננו ממימי הים התיכון, כדברי הראיס.
יש לנו ברירה: לא לתת.
צריך להפיק הלקחים מהעבר ולא לשלם בחיי רבים, גם אם הם אנונימיים היום - כדי לחלץ בודדים, גם אם הם מזוהים ומשפחותיהם מתחננות ולוחצות ממסכי הטלוויזיה.
צריך להישיר מבט לעיני הורי החיילים החטופים ולומר להם: לא נקריב חיים של אחרים כדי לחלץ הבנים שלכם מהשבי. זהו תפקיד של הנהגה אחראית שממלאת נאמנה המוטל עליה, בשונה מההנהגות שהיו לנו באירועים קודמים.
במשיוואה הזאת יש לא רק גזר אלא גם מקל, אותו אני מציע ליישם ביד נדיבה - כפי שפירטתי ב-"לשנות חוקי המשחק". ניתן להגיע למצב שכדאי יהיה להם להחזיר החטופים מבלי שנחשחרר מחבלים צמאי-דם, אפילו אם הם "ללא דם על הידיים".
ברור לי מה איך צריך לעשות. מאחר שלא ניחנתי בכושר נבואה, איני יודע כיצד ינהגו מנהיגינו המושחתים. עבורם יש גורמים חשובים הרבה יותר מחיי נתיניהם, במיוחד כשההוצאה להורג עשויה להתבצע אחרי תום הקדנציה שלהם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
לא טענתי, שצריך, חלילה, לסכן חיי חיילים בכדי לחלץ את השבויים.
טענתי, שאין מנוס מחילופי שבויים, גם במחיר של עשרות ומאות שבויים פלשתיניים/ לבנוניים תמורת כל שבוי ישראלי. כך כנראה, גם תעשה הממשלה, בסופו של דבר.
אמרתי עוד, שכל עוד לא מדובר באסירים עם דם על הידיים- דוגמת קונטאר וברגותי- צריך לקבל את ברירת המחדל הזאת. הרי אתה בוודאי לא מציע, ששלושה שבויים ישראלים יינמקו בשבי אצל חיות האדם האלה שנים על שנים או שיירצחו, חלילה.
משפחות השבויים צודקות מבחינתן, בכך שהן לוחצות להחזיר אותם. במקומן,לא הייתי נוהגת אחרת.
יש הרבה דברים, שקשה לנו לקבל מבחינה מוסרית ומבחינת הצדק. אבל, המציאות שלנו היא מלכתחילה לא צודקת. תמיד התייחסנו לחסן נסראללה וארגונו כאל חיות שפלות ונחותות, שאינן ראויות ליריקה. ועכשיו החיות האלו עושות לנו בית ספר ומנהיגינו מתחננים, להגיע איתם להסדר ולהפסקת אש. לכן, לצערי הרב (והוא באמת רב) אין לנו את הפריבילגיה להיות כעת מוסרניים ולעקם את האף. עם החיות האלו נצטרך להגיע להסדר.
ואני נאלצת להיות שוב -בעל כרחי- נביאת זעם ולחרב את המסיבה: לדעתי, החיות הללו גם יחסלו אותנו בעוד כך וכך שנים. אנחנו איבדנו את יצר הקיום החייתי והבריא שלנו. אנחנו מתאבדים לאט אבל בטוח. אילו אני במקום אוייבינו הערבים, לא הייתי עושה דבר. רק ממתינה, שנמות מוות טבעי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
כפי שהשבתי לך כבר קודם, יש לנו ברירה: לא לתת.
לא לשחרר מרצחים, לא עם דם על הידיים ולא כאלה שטרם הצליחו להתכבד בו, לא רבים ולא מעטים. ניסיון העבר הוכיח כבר, שהם ירצחו בנו, בוודאות מוחלטת.
אני בהחלט מציע לא לשחרר מחבלים שפוטים, אף אם החטופים "יינמקו בשבי אצל חיות האדם האלה שנים על שנים או שיירצחו, חלילה".
כפי שכתבתי ב-"כלל 4" של "לשנות חוקי המשחק": "עסקות השבויים שבוצעו במהלך השנים ביזו והשפילו עד עפר את המדינה ומוסדותיה, עודדו חטיפות, הפיחו רוח תקווה במפרשי הלחימה להשמדתנו, גרמו באופן ישיר ועקיף להרג מאות ישראלים. אסור לחזור עליהן".
לפני שמגיעים לכך, יש לנסות חלופות: להכות בהם עד שישמחו להיפטר מעול החטופים; לחטוף פוליטיקאים ואימאמים שלהם כקלפי מיקוח; להפעיל אמצעים נוספים תוך הפעלת דמיון יצירתי.
להכתיב להם כללי המשחק, לא להיכנע לתכתיבים שלהם.
עתידנו לא כולו בידי שמיים, הוא תלוי גם בנו, בדרך בה ננהג מול אויבינו. בין השאר גם בעניין החטופים.
אם נשב בחיבוק ידיים, הנבואות השחורות יתממשו; אם נעבוד קשה, יש סיכוי לעצב עתיד פחות גרוע.
אגב, מקובל עלי לסכן חיי חיילים בניסיון חילוץ של חטופים. בצורה מושכלת, כמובן.
אגב נוסף - על לך להעליב חיות על-ידי השוואתן לבני-אדם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
אתה צודק בדבריך, שהעלבתי את החיות כשהשוויתי אותן לבני האדם. אני מתנצלת בפני כל חיה, שרואה עצמה נפגעת מדבריי. וזאת התנצלות כנה.
לגבי הצעותיך לנקוט בטקטיקת כוח-נגד-כוח: ככלל, אני מסכימה איתך, לחלוטין. הרי מפתח תורת המשחקים הישראלי (צר לי ששמו פרח מזכרוני) זכה בפרס נובל על תיזה זו. ומה אומרת התיאוריה שלו? בדיוק את שאתה אומר: נכונות להכות ביריב עד צאת נשמתו. ואני מסכימה לכך באלף אחוז. כשאתה נאבק נגד אוייב אכזר ואינך מוכן להיאבק בכל אמצעי, קיצוני כאשר יהיה, אתה אבוד מראש.
אבל, עליך לקחת בחשבון את סוג האוייב, שעומד בפניך. האם הוא צפוי להירתע ממך, גם אם תכה אותו שוק על ירך?
האוייב האיסלאמי הקיצוני לא צפוי להירתע מכך. האוייב הזה איננו מכיר סוגי מאבק אחרים חוץ ממלחמות עקובות מדם. ולשם כך, הוא יקריב גם את ילדיו ואת בני עמו ואת שדות הנפט שלו (מלחמת אירן-עירק, למשל). הרוסים פירקו את צ'צ'ניה למוליקולות. וזה לא מרתיע את הצ'צ'נים מלהמשיך ולבצע מעשי טרור. העירקים מבצעים כבר למעלה משנתיים פיגועים ורוצחים אלפים מבני עמם ומהחיילים הזרים ואינם מראים סימני עייפות. הפלשתיניים ספגו מידינו מכות אנושות, שכלו את ילדיהם ורעבו ללחם ובכל זאת, הם מוסיפים לבצע פיגועי התאבדות סדרתיים.
זה סוג האוייב שיש לנו. ולכן, אנחנו צריכים לשקול את צעדינו מולו בתבונה. ואל תטעה לחשוב, שאם נחטוף את מנהיגי האוייב הזה, הם ירימו ידיים. מוסטפא דיראני ושייך עובייד ישבו פה שנים בכלא ואף אחד בלבנון לא דרש אותם. בסופו של יום, ויתרנו עליהם כמעט מיזמתנו.
כרגע, אנחנו צריכים להציל 3 שבויים ישראלים משביים ולהפסיק את ירי הקטיושות על הצפון. את החיזבאללה לא נשמיד. ולכן, ראוי לבדוק גם אופציות אחרות. אינני טוענת, שאיננו צריכים להכות בהם ככל יכולתנו. אבל, אנחנו חייבים גם לשקול שיקולי רווח מול הפסד. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
יש המון הגיון בטירוף שמפגינים אויבינו. הוא נועד להוכיח לנו שהמאבק נגדם חסר סיכוי, שאין לנו ברירה אלא לוותר ולהיעלם מכאן.
זה עובד גם עלייך, לפי הנבואות השחורות שאת חוזה.
כדי לא להאריך, אתייחס רק לנסראללה: הוא חכם ופרגמטי, במסגרת אמונתו הדתית; הוא מצליח בזכות התמיכה המסיבית שמוענקת לו מסוריה ומאירן, ובזכות הקרקע הלבנונית המאפשרת לו לשגשג.
ישראל חוזרת על טעויותיה, כאשר היא מנתקת הלחימה בחיזבאללה מסוריה ומאירן, כאשר היא מכריזה השכם והערב שאין לנו עניין בעימות אתן. הצלחה שלנו תלויה במידה רבה בכך, שהן יפחדו מתגובתנו כלפיהן, שהן יכריזו שאין להן עניין בעימות אתנו.
אגב - מאמר מעניין על התוכנית המקורית של הלחימה וכיצד היא מוסמסה - שווה קריאה.
באמצעות המקל, לא הגזר, ישראל מסוגלת להביא לניתוק שורשי החיזבאללה מהקרקע הלבנונית, ולעצירת מיצי-החיים הזורמים אליו מבחוץ. אם זה יקרה, בנוסף לכתישה צבאית קשה, הצמח הזה עשוי להתייבש.
כללית - אם נקבל הגישה שעקב הטירוף העקבי של אויבינו אין לנו סיכוי לשרוד, צריך לארוז המזוודות מוקדם ככל האפשר ולברוח, כפי שהם מצפים שנעשה. נדמה לי שאינך עושה זאת, למרות שהדבר מתחייב לפי ההגיון של דברייך.
אם נשכיל להילחם על קיומנו כאן, בנחישות ובתבונה, יש לנו סיכוי סביר להצליח. זאת הגישה שאני דוגל בה.
הבעיה הקיומית שלנו, לדעתי, היא כלפי פנים ולא כלפי חוץ, עם היהודים ולא עם הערבים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
ההבדלים בינינו הם בניואנסים.
אין ספק, שנסראללה אינו טיפש. גם סדאם חוסיין אינו פראייר. תראה איך הוא מצליח להשתלט על ניהול המשפט שלו, גם כשחבל הגרדום כבר מתנפנף מאחורי גבו. זה אופיים של ארכי-טרוריסטים רצחניים: אופי קטלני וצמא דם, חוצפה חסרת מעצורים, אומץ חסר גבולות.
אבל, עובדה היא שזה מצליח להם.
ישראל אינה יכולה להילחם לבדה נגד סוריה ואירן. גם המלחמה בת החודש בארגון הגרילה של נסראללה דילדלה אותנו ואת משאבינו. מאבק על כזה צריך להתבצע בשיתוף ארה"ב, מדינות אירופה והעולם הנאור כולו. זאת תהיה אווילות מצידנו לדחוף את עצמנו לתהום כזאת לבדנו.
עד כה, שרדנו בזכות העליונות הצבאית שלנו, אומץ ליבנו והליכוד החברתי שלנו, למרות שתמיד היו שם בקיעים.
כיום, מצבנו החברתי והפנימי מחפיר. אנחנו חברה קרנפית ומתפוררת. ועלינו להתאים את מהלכינו הצבאיים לחולשה הפנימית שלנו. עובדה היא, שמתנחלים מסויימים נטשו (ובצדק) את שדה הקרב, כשאולמרט הזכיר את ההתכנסות.
אני חושבת שצריך להאבק בכוח נגד אויבינו. אבל לא לפעול באופן לא אחראי.
אנחנו האוייבים המרים ביותר של עצמנו. אני חושבת באיזו מדינה יגדל הבן שלי ואני חרדה מאד. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
קונטר רצח בדם קר אם ושני ילדיה בנהריה..אז מה אתה מקשקש שאין לו דם על הידיים..אתה כנראה שליח השמאל הקיצוני עם השקרים שלהם..אידן צודק..החלפה רק של אחד באחד ..עלינו לחשוב על הנחטפים כחללים שאם נצליח אי פעם להחזירם זה יהיה נס.. אבל רק בתנאים שלנו ולא שלהם |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אביגיל |
|
|
4 |
|
|
אנחנו מדברים על מוסר, והם מדברים על שהידים.
אנחנו מדברים על מוסר, והם מדברים על מחיקת מדינת ישראל.
אנחנו מדברים על מוסר, והם משתמשים בנו ובמוסר שלנו בעודם מכוונים כלפינו את הנשק הקטלני ומעליו מושיבים ילדים קטנים כדי למנוע מאתנו בשם המוסר לפגוע ולהשמידו. כך הופכים אותנו לטמבלים ואידיוטים אבל מאד מוסריים...
הגיע הזמן להפנים את הטרמינולוגיה המזרח תיכונית, להילחם על חיינו בכל האמצעים, ורק אחרי שנינצל נוכל להתפלמס על מוסר, מלחמה ומה שביניהם.
נ.ב. תגובתי אינה סותרת את תפיסת עולמו של כותב המאמר שלמה אידן, אך מה לעשות שכאשר האש מלחכת בחצר האחורית ומאיימת על הבית כולו, או אז האינסטינקטים הטבעיים ורצון החיים גוברים ומשתלטים על העכבות שמאפיינות את התפיסה הדמוקרטית=מערבית.
ושלא נשכח: לג'ונגל חוקים משלו, על אחת כמה וכמה לג'ונגל המזרח תיכוני !!! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דבורה הנביאה |
|
|
יוסי אחימאיר
אם אולמרט יברח, כפי שמציעים לו, אז אפשר להתחיל להתכונן כבר מהיום למלחמה הבאה, הקשה יותר, שתגבה מחיר דמים מי ישורנו ולוואי ואתבדה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ניסים ישעיהו
פסוק זה מסביר בדיוק איך זה שהמדינה הזאת ממשיכה לשרוד למרות שמנהיגיה בעשרות השנים האחרונות, מתאמצים כל כך להחריבה היא שורדת כי עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ לשמור עלינו מפני השטויות של מנהיגינו
|
|
|
|
|
|
עו"ד יוסי דר
במקום להתמקד בניהול המלחמה, אולמרט עסוק במציאת תירוצים שינקו אותו מאשמה בכישלון תירוץ לדוגמה: טרם הוצגה לו תוכנית לכניסה קרקעית עמוקה ללבנון
|
|
|