מספרים שסמוך לעיר חלם היה עיקול חזק בכביש הראשי המוביל לעיר. מדי פעם היו נוסעים שם וגורמים לתאונות באותו עיקול הדרך. רבים נפצעו ונהרגו. אי לכך החליטו חכמי חלם להקים שם בית חולים וכאשר נפצעו האנשים, מיד הובאו לבית החולים הסמוך. מי שנפטר, נקבר סמוך לבית החולים שהוקם לצד בית הקברות.
במקרה עבר שם שוטה הכפר והתפלא מאוד - מדוע הקימו שם בית חולים? אמרו לו שהדבר נובע מכך שרבים נפצעים ונהרגים בצד הדרך. אמר להם השוטה - יש לי פתרון. הבה ונבנה מעקה ונעמיד שלטים לפני העיקול וכך נציל רבים. נכתוב בשילוט - "נא לנסוע לאט, לפניך עיקול מסוכן". מאז לא היו במקום הרוגים וכמעט לא היו פצועים.
מה הנמשל? סוף מעשה במחשבה תחילה. האם הממשלה לא חשבה מראש על הקורבנות בנפש של החיילים שלנו אשר נהרגו במלחמה ארורה זו בלבנון? ומה עם התושבים בעורף אשר נאלצו לספוג אלפי קטיושות, חלקם נפצעו ואף נהרגו, בתיהם נהרסו, תשתיות רבות קרסו וצפון הארץ הפך לעיי חורבות.
אי לכך, צריך היה עוד בטרם יצאנו ללוחמה החפוזה בלבנון לעשות חישוב אפריורי מה יהיה המחיר שנשלם בעקבות היציאה למלחמה בשם כבודנו שמאוד חשוב לראש ממשלתנו, אשר בשם כבוד זה אסר על שרת החוץ שלנו להגיע לוועידת האו"ם כדי שזו לא תצטייר בדפי ההיסטוריה כמי שהביאה שלום, בעוד שהוא יצטייר כמי שהביא מלחמה.
על התדמיות שאוהב ראש ממשלתנו לשמור ולטפח - שילמו לאחרונה אנשים רבים בחייהם. כיצד תוכל ממשלת ישראל לתת דין וחשבון בפני מאות החיילים והאזרחים שנהרגו במלחמה הזו?
הרי בסופו של דבר ניתן היה למנוע את המלחמה הנוכחית. לא היתה זו מלחמת אין ברירה לעומת מלחמת השחרור, למשל. כאשר נחטפו שני החיילים בגבול הצפון, יכולנו לפנות לאומות המאוחדות ולצלב האדום, לבקש מהם בתקיפות לסייע ולהחזיר את החטופים תמורת שבויים לבנוניים, אשר מוחזקים בידי ישראל, וממילא ישוחררו בקרוב, בעקבות ההסכם הנוכחי כמחווה של ישראל.
במילים אחרות, השבויים של האויב ואף רבים מן האסירים הלבנוניים ממילא ישוחררו בקרוב, אז מדוע היה צורך לשלוח חיילים כה רבים אל מותם? בשביל כבוד ישראלי אבוד? כדי "לעשות שרירים" בפני העולם כולו ולהראות שאיננו מוותרים ושומרים על תדמית הרתעתית? חשוב לציין, שבסופו של דבר, העילה למלחמה הנוכחית - חטיפת החיילים - כלל לא הובאה לידי פתרון אופרטיבי בהסכם הפסקת האש! אנו מצווים לסיים את הלוחמה כאשר ויתרנו על חטופינו שגורלם עלול להיות כשל רון ארד ולא עיגנו את החזרתם בהסכם.
כמו כן, אם כבר החלטנו על לוחמה, היה צורך לגייס כוחות מילואים מיד אחרי החטיפה ולא ברגע האחרון. אם כבר הוחלט על פעולה, חבל שזו החלה מן האוויר בלבד. היה מקום לצאת ללוחמה קרקעית מאסיבית למן ימיה הראשונים של המלחמה ולא להמתין ארבעה שבועות ורק אז לצאת לכיוון הליטני.
אין לי ספק שיש צורך להקים ועדת חקירה ממלכתית שבראשה יעמוד שופט ויחקור את כשלי המלחמה המביישת ואת התנהלותנו בלבנון אשר גבתה מחיר כבד מדי, שיכול היה להימנע, אילו בחרנו בהידברות במקום לחפש אחר תדמית.