הקרב בלבנון לא תם, למרות הפסקת האש. הוא רק מתחיל. עשרות אלפי חיילי צה"ל - סדיר ומילואים - עדיין יושבים בלבנון, כאילו מכותרים באוכלוסיה שיעית עויינת שחזרה לכפריה עם הפסקת האש כשאליה נספחים, בהסתר, לוחמי חיזבאללה - יושבים וממתינים. ממתינים ומתפללים לפינוי שיעבור בשלום. אבל, למרבה הצער, כלל לא ברור אם תפילתם תישמע. שהרי ראש צפע הטרור חסן נסראללה הכריז כי לא יפסיק להילחם כל עוד אפילו "חייל ישראלי כובש" אחד שוהה על אדמת לבנון.
את העובדה שהמלחמה לא הסתיימה יודע גם הרמטכ"ל דן חלוץ. עובדה: בשיחה עם עיתונאים יממה לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה אמר רב-אלוף חלוץ, כי "אם הכל יתנהל על מי מנוחות וההסדר שנובע מהסכם הפסקת האש ייצא לפועל, תוך שבעה עד עשרה ימים יעזוב החייל האחרון את אדמת לבנון".
ומה יקרה אם לא הכל יתנהל על מי מנוחות, ומה יקרה אם ההסדר לא ייצא אל הפועל כי חיזבאללה יפר אותו?
התשובה לכך ברורה: האש תתחדש. אולי מטחי הקטיושות לא יתחדשו, אולי מטוסי חיל האוויר לא יפציצו את פרברי בירות, אבל האש הקרקעית להגנה על חיי חיילינו מפני תוקפנותם של לוחמי חיזבאללה תימשך גם תימשך. ועם האש צפויים עוד קורבנות, עוד הרוגים ופצועים, שהרי בתקריות מן הסוג הזה אי אפשר לדעת כיצד מתפתח קרב ההיחלצות. האם יצליחו לוחמי צה"ל להיחלץ בכוחות עצמם או אולי כדי להשיג מטרה זו יהיה צורך בסיוע אש של מסוקי קרב? אולי יהיה צורך בפינוי אווירי באמצעות מסוקי יסעור? ואולי תוך כדי הפינוי יופל עוד מסוק או מספר מסוקים? ואולי, מתוך אי תשומת לב רגעית, ייחטפו עוד אחדים מלוחמי צה"ל?
לאן כל זה יוביל? לעוד הפצצות רחבות היקף, לעוד ירי ארטילרי? לעוד כוחות רגלים שינסו לחלץ חיילי צה"ל מכותרים?
בשעה רגישה זו, כאשר אש הביקורת הציבורית בישראל כבר מתחילה לבעור, בשלב זה בעיקר נוכח צמרת צה"ל, חובתו של הרמטכ"ל - בקדימות עליונה ועל אף כל החבטות המילוליות הקשות שהוא סופג - לעשות כל שביכולתו כדי לחלץ את העגלה מן הבוץ הלבנוני. די לנו בשכול מיותר. די לנו באלמנות ובילדיהם שטרם נולדו ולעולם לא יכירו את אבותיהם שניספו במערכה.
מחר נחפש את האשמים בכשלים. מחר נבוא חשבון עם מי שטעה ומי שהטעה. מחר נסיק את המסקנות ונלמד את הלקחים. היום, עוד בטרם נדמו הדי שאון הקרב, חייבים להחזיר הביתה, לגבול ישראל, את הבנים-הלוחמים, אחינו גיבורי המלחמה, שהיו מוכנים להקריב את נפשם ולא תמיד ידעו על מה ולמה.