הבה ונניח שכל מה שאומר הרמטכ"ל דן חלוץ לגבי מכירת מניותיו הוא אמת. אמנם, הוא הספיק להחליף כמה הסברים ביממה האחרונה, אבל נניח שהגרסה האחרונה היא הנכונה: הוא תיכנן ממילא למכור את המניות, ולגמרי במקרה זה קרה מספר שעות לאחר שנודע לו ש- 8 חיילים נהרגו, שניים נחטפו, ויש סכנת מלחמה. גרסה זו מדאיגה מאוד. היא מגלה, לכאורה, שבראש צה"ל עומד אדם הנתפס במהירות לפאניקה, לא בגלל דיני נפשות, אלא בשל סכום כסף לא גדול.
חודשיים לפני המלחמה, טוען חלוץ, קניתי מניות. לאחר חודש גיליתי שיש הפסדים, והחלטתי למכור. עוד לפני המלחמה מכרתי חלק מהתיק. המשמעות הפשוטה היא: אין לו אורך נשימה מינימלי הדרוש למשקיע סבלן וקר רוח.
ב- 12 ביולי, לאחר ההריגה והחטיפה, נשאר חלוץ עם 120 אלף שקל בבורסה. הוא החליט מיד: למכור הכל! כך נוהג אדם הנכנס לפאניקה, ומקבל החלטות פזיזות ללא שיקול דעת. הדבר אפילו איננו קשור במלחמה. גם לו מכר חלוץ את התיק כולו, בבת אחת, ביום רגיל, היה בכך כדי להצביע על אופיו - אדם הנתפס בקלות יחסית ובמהירות לבהלה, והכל בגלל כסף ששוויו בערך שלוש משכורות חודשיות שלו!
אדם מן הרחוב יכול, אולי, להתפס לבהלה, ולמכור את כל מה שיש לו, מבלי להבחין בין השקעה טובה לגרועה. אבל מהקצין הבכיר הממונה על הצבא ועל גורלנו וחיינו אנחנו מצפים, שיהיה שקול, קר רוח, סבלן. דווקא התנהגותו בעניניו האישיים מצביעה על אופיו האמיתי. מכירת המניות מגלה שלחלוץ יש, לצערנו, תכונות שהן ההיפך מן הדרוש לרמטכ"ל.
נקודה נוספת למחשבה: הרמטכ"ל שלח את הצבא ואת חיל האוויר למלחמה כדי לנצח בה. ידוע, וכך היה בכל מלחמה, בכל מקום בעולם, שלאחר נצחון מזנקים שערי המניות. חלוץ נהג להיפך - הוא מכר מניות ולא קנה. מדוע? מה ידע על כוחם של צה"ל וחיל האוויר, ועל המצב האמיתי, שאנחנו, וכל משקיע בבורסה, לא ידענו?!
