בצל הלחימה שניהלו כוחות צה"ל בגבול הצפוני, ספגו תושבי ישובי קו העימות מהלומות קשות: בגוף, בנפש, בכיס ואף בעתידם. הרשויות המקומיות, המדינה ושאר גופים רשמיים שתפקידם להגיש סיוע, הגישו סיוע מוגבל מאוד. לעזרתם נרתמו כמעט כל מי שידם משגת להגשת סיוע כמו: מזגנים, חלוקת מזון, בידור, תעסוקה לילדים ועוד ועוד. למערכות העיתונים הגיעו הודעות לעיתונות, לרוב מגופים עסקיים שעשו מעשה טוב ותרמו מיכולתם ורוצים מעט קרדיט על כך.
אך יש מי שתורמים בשקט. מערכת Nfc איתרה כמה מנהלים/בעלים של חברות גדולות שמקום מושבן בצפון, שניצלו את יכולתם הארגונית ואת המשאבים העומדים לרשותם, וסייעו, בשקט בשקט, לאותן משפחות שבאמת זקוקות לכך: עולים חדשים, קשישים ונכים שמתגוררים בצפון ובמשך חודש נאנסו להישאר במקלטים.
"הייתי מעדיף לתת עוגות וגלידה" צבי מרום, בעל השליטה ויו"ר באטם תקשורת מתקדמת בע"מ, הוא אחד מהם. מאותם אישים שלא צריך לשדל כדי להושיט יד. לעזור. מרום אמר בראיון ל- Nfc, כי היה שמח אילו היה צריך להביא עוגות וגלידה ולא לתקן אסלות, אבל זה מה שנדרש ממנו כעת. זה מה שהאנשים האלה באמת צריכים.
"בצפון - המון אנשים משכבות חלשות יותר נפגעים קשה מאוד... למשל עולים, במיוחד מאתיופיה. ישנם אנשים מבוגרים שהם קשי תנועה... במקרים רבים אנו רואים שהעבודה שנעשתה על-ידי השלטון המקומי היא לא טובה - מקלטים לא מוכנים וכו'". מרום הוסיף: "דוגמה נוספת היא טיטולים, כי הרי אמא ל- 7 ילדים, לא יכולה ללכת ולעשות קניות בצפת".
בארגונים שצבי מרום פעיל בהם, מבצעים שורה של פעילויות, שעיקרן פעילויות וולנטריות, חלקן על בסיס אישי, חלקן מפעלי, חלקן כספי. עבורו ועבור קולגות שלו, הסיוע אינו מסובך. "אנו ארגונים גדולים שקל לנו מבחינה לוגיסטית להתארגן ומהר", אמר ופרט:
"
הבסיס הכספי זה קל - אתה נותן כסף לעמותות שעוזרות לאנשים.
הבסיס הוולנטרי - מרבית האנשים שלנו עושים פעילות וולנטרית במסגרת גופים שהתארגנו אד-הוק או קיימים - כמו למשל בוגרי אוניברסיטת תל אביב שאוספים כסף ונוסעים ועוזרים".
דוגמה נוספת: מנהל הכספים של החברה שיצא עם קבוצה של אנשים למרכז קליטה לעולים חדשים מאתיופיה בשכונת הדר בחיפה, מרכז שנפגע קשה מהקטיושות ולא מקבל עזרה ראויה. מרום מספר, כי עובדי מרכז הקליטה כולם ברחו מהעיר ואינם מגיעים לעבודה, והעולים נשארים חסרי אונים. הם זקוקים לחיתולים, מאווררים, מזון ואין מי שיסייע להם.
"היה עדיף אם הרשויות היו עושות, אבל אם לא הן אז אנחנו" "
הבסיס המפעלי - מרום מציין, כי הפעילות נובעת מזה שלכל מפעל יש כוח ארגוני. ולנו, כמו לקבלני המשנה שלנו, יש כוח ארגוני שמאפשר להוציא רכבים, להביא ילדים לפעילות, לפתוח קייטנות... מאפשר לעשות דברים שכמובן היה טוב אם השלטון המרכזי או המקומי היה לוקח את זה על עצמו ואנו רק היינו מוסיפים על זה, אך זה לא המצב... ולכן אנו עושים הרבה פעילויות".
מרום מספר לדוגמה, על תרומה גדולה של כסף שהגיעה מתורמים באנגליה ונועדה למימון רכישת מטפי כיבוי. "כוח כיבוי האש סובל מאוד קשה מהמצב, הם עובדים קשה בגלל הקטיושות... צריך להיות כושר כיבוי אש מקומי ואם יש לך מטף טוב זה יעיל ועוזר". מרום מוסיף: "כמה שזה נשמע משונה, למרבית האנשים אין מטפים ולא יודעים להפעיל מטפים".
מרום מספר, שיש פעילות נון-סטופ, מרבית שעות היממה מנכ"לים, עובדים ומנהלים יוצאים לאזורי העימות. "אני אישית יוצא בשעות מוקדמות מאוד בבוקר ודואג לדברים... למשל: להגיע בבוקר ולחלק ארוחות, מספיק מוקדם כדי שיגיעו לפני ארוחת הבוקר".
מותח ביקורת על עבודת הרשויות "יש עמותות כמו חב"ד או "יד שרה" - לעבוד דרכן זה קל לנו, אבל אנחנו גם מסדרים ודואגים בעצמנו - אחרי שבוע ראשון של פעילות בצפון, כשהיה ברור לנו שזה יימשך עוד הרבה זמן והמצוקה של אנשים הסתברה כאמיתית ושאין ארגון מספיק טוב לתמוך בהם... באופן טבעי, מפעלי תעשיה הם סוג כזה של ארגון שקל מאוד שאם המנכ"ל אומר לעשות משהו אז עושים, ולכן אנחנו יכולים לעשות את זה... יש כאן גם אפקט מנהיגותי - אתה מסביר לעובדים שזה זמן קשה... אז אנשים באים לעבודה...".
"הרבה מהעובדים הם תושבי יוקנעם והאזור בעצמם והם סופגים מהלומות בעצמם, אבל בסופו של דבר, רוב האנשים במדינה הם חיילים בדימוס או קצינים בדימוס ובהסברים נכונים, כל אחד מטה שכם".
צבי מותח ביקורת על עבודת הרשויות, שאת המטלות שלהן הוא ואנשים נוספים נאלצים למלא: "המקלוט, למשל. היה נחמד כמובן אם חלק מהמקלטים היו נראים יותר יפה וצבועים בצורה עליזה, אבל דברים בסיסיים יותר כמו שאין שירותים או שיש פגמים במקלט - זה דבר שהוא לא בסדר, כי זה עושה את החיים של האנשים שגרים שם לגיהנום".
"לתקן אסלה או להחליף אסלה זה באמת לא בעיה, ואיש אחזקה של מפעל כמו שלי עושה את זה בחמש דקות. אבל האנשים האלה שגרים שם לא יודעים לעשות את זה. חלק מהרשויות שאני נתקל בהן, הייתי מצפה שבאותה זריזות שהם רושמים דוח תנועה הם יכולים לשלוח פקח פעם בשבוע לבדוק שהשירותים בסדר".
"רוב התקלות הן אידיוטיות - מאווררים, לוח חשמל לא תקין - וקלות מאוד לפיתרון ומראות על חוסר תשומת לב ראויה, ואני מקווה מאוד מאוד שהלחימה בצפון תעלה את רמת המוכנות ויהיה חשבון נפש אצל כל מי שאמור לתת את המענה במקומנו".
לקחים לעתיד "יש כאן מקום גם לארגונים כמו התאחדות התעשיינים ואחרים, שצריכים להבין שאנו מצויים בעימות מתמשך ולהכין תוכניות של עזרה הדדית, של התארגנות, זה אפשרי לעשות את זה במאמץ קטן כי אנחנו גופים מאוד מאורגנים...".
מרום נערך, מבעוד מועד, גם לשבוע הרביעי של המלחמה. "לשבוע הבא כבר יש לנו תוכניות יותר גדולות למשל קייטנה. למשל רכבי אספקה כדי שהשרשרת הלוגיסטית תעבור יותר מהר. אנו מאורגנים יותר בהכנת חבילות מסוגים שונים, יודעים מתי יוצאים בבוקר ומחלקים כדי שיגיע לפני ארוחת בוקר, מאורגנים כבר עם כמה שיפוצניקים... זה רק עניין של שיטות וארגון עבורנו".
הלקח לעתיד שצבי מרום מוצא בשלושת השבועות האחרונים הוא שדברים צריכים להיות מתוכננים מראש. יש פתגם לטיני שאומר: 'אתה רוצה שלום תתכונן למלחמה'".
