"המלחמה בלבנון לא הסתיימה בנוק אאוט, אבל ניצחנו בנקודות", מבשר הרמטכ"ל לשרי הממשלה. אימרה אחת, מפוקפקת משהו, אומרת, שמותר לרמות את כל העולם, ובלבד שלא תרמה את עצמך.
מתגנב ללב חשש כבד שמא הרמטכ"ל מרמה כאן את עצמו, ואין לך דבר מסוכן מזה. הרמטכ"ל יודע, או אמור לדעת, שכאשר בוחנים מי ניצח ומי הפסיד, פחות חשוב לבדוק מה קרה אתמול בשדה המערכה, וחשוב יותר לבחון את ההווה עם הפנים קדימה לעתיד.
ואם בוחנים את ההווה, המצב נכון לעכשיו הוא כזה:
1. חיזבאללה יכול, אם רק ירצה, להוריד עלינו באופן מיידי, בהחלטה מעכשיו לעכשיו, מאות קטיושות ליום, ולהוריד מחדש את כל הצפון עד חיפה למקלטים למשך ימים ארוכים, או להבריח את התושבים דרומה למרכז הארץ.
2. לצבא שהרמטכ"ל עומד בראשו אין תשובה חזיתית וישירה אל מול האיום הזה.
3. לצבא אין כרגע תשובה ראוייה לטילי הנ"ט שגרמו ללא מעט הרוגים ופצועים - עד שהיה חשש שהדבר יגרום לדמורליזציה בשדה המערכה.
4. החיילים החטופים עדיין חטופים.
5. ממשלת לבנון היתה ונשארה מריונטה מוחלטת בידי החיזבאללה.
ונכון לעכשיו, מה אנחנו יכולים לעשות לחיזבאללה מול כל אלה? בעצם כלום! אפס אחד גדול ועגול! תושבי הצפון עד חיפה היו לפני המלחמה, והם גם עכשיו, בני ערובה בידיו של חסן נסראללה.
אסור שנשלה את עצמנו, אף לא לרגע, ואסור במיוחד שהרמטכ"ל יזרה חול בעיני הממשלה והציבור בעניין הקריטי הזה.
הרי ברור לכל, שאם החיזבאללה נמנע כרגע מלהפעיל כלפינו את יכולותיו הרקטיות המוכחות, הוא נמנע מכך משיקולים פוליטיים ואחרים, שאינם קשורים ליכולותיו הצבאיות.
הרמטכ"ל חייב להודות, עם כל הקושי הנפשי הכרוך בכך, שגם אחרי המלחמה מצבו הביטחוני של העורף הוא בלתי נסבל, ומאות אלפי תושבי הצפון עד חיפה חיים בעצם למרגלותיו של הר געש פעיל.
כיצד, איפוא, הגיע הרמטכ"ל לקביעה הזו שניצחנו? הרי חבריו לנשק של הרמטכ"ל מימנו מכיסם מודעת תמיכה ענקית כדי לספר לציבור שדן חלוץ הוא אדם "בעל יושרה מופתית".
והרי העיתונאית המוכשרת סימה קדמון קיימה עם הרמטכ"ל ראיון בלעדי וארוך והקדישה לו מאמר באמצע השבוע, ועוד כמה וכמה עמודים אוהדים במוסף לשבת, כדי שיספר לציבור, בין היתר, עד כמה רגיש הוא בכל מה שקשור ליושרה ולהגינות שלו.
האם הכרזתו של חלוץ שניצחנו במלחמה עולה בקנה אחד עם יושרה מופתית? האם התעלמותו המופגנת של חלוץ מהמציאות הביטחונית הבלתי נסבלת, שאנו עדיין נמצאים בתוכה, האם ההתעלמות המופגנת הזו משדרת אינטגריטי?
ובשולי השוליים של הדברים, אם נחזור לרגע לראיון הבלעדי שהעניק הרמטכ"ל לסימה קדמון, ראוי אולי לשאול: האם לא מפריע לו לדן חלוץ, שהעיתונאית הוותיקה והאובייקטיבית הזו אינה נוקטת גילוי נאות, ונמנעת מלגלות לקוראיה הנאמנים, שהיא עשתה את שירותה הצבאי בטייסת - אותה טייסת ממש - שבה צמח והתקדם גם דן חלוץ עצמו? האם דן חלוץ נקי הדעת לא היה אמור לתבוע מהעיתונאית במפגיע, שתקפיד לגלות לקוראים את דבר הזיקה הזו שבינה לבינו, ושמדובר כאן בעצם ב"עיתונאית מטעם"?
אינטגריטי, אתם יודעים.
