מבחינת חיזבאללה ותומכיו בלבנון, החלטה מועצת הביטחון 1701 היא, אם לא ניצחון, אזי הרע במיעוטו, שכן היא משמרת את הדיון בסוגיית פירוק נשקו של חיזבאללה במסגרת אותו דיאלוג לאומי לבנוני תפל המתנהל מזה זמן רב. ההחלטה גם אינה מספקת שום סוג של מכניזם שיביא את ממשלת לבנון ואת כוח יוניפיל לפעול נגד חיזבאללה במטרה לפרק אותו מנשקו ולשים קץ לקיומו כמדינה בתוך מדינה.
החלטתה של ממשלת ישראל לתת לצה"ל לפעול נגד חיזבאללה יצרה את התקווה שתהיה פגיעה אנושה בארגון השיעי, מה שיביא את האו"ם ואת הממשלה הלבנונית בסוף המבצע לאמץ החלטה ברורה ויעילה לפעול נגד חיזבאללה, במטרה לפרק אותו באופן מוחלט מנשקו. מה שקרה בפועל היה שצה"ל הצליח לפגוע באופן דרסטי במערך הרק"ק של חיזבאללה, אך במקביל, לא הצליח לפגוע במנהיגות הצבאית הבכירה ויותר חשוב מכך, במנהיגותו הפוליטית של חיזבאללה. בנוסף לכך, לא ננקטו בתחילת המהלך הצבאי צעדים מבצעיים דרסטיים נגד האוכלוסיה והיישובים שמהם צומח חיזבאללה, אלא רק לקראת סופו.
על-פי חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה, החלטת מועצת הביטחון לא פוגעת במעמדו, אלא להפך. החלטה זו יוצרת מצב לפיו מה שהיה בלבנון לפני כניסת צה"ל הוא, ככל הנראה, מה שיהיה אחרי יציאתו. אומנם החלטת מועצת הביטחון קוראת לממשלת לבנון לפרוס את צבאה בדרום המדינה, מה שהיה בלתי אפשרי לפני יותר מחודש, וכן לחזק את כוח יוניפיל בעוד 13 אלף חיילים, אך היא לא יוצרת שום מציאות שפוגעת בהמשך קיומו ופעילותו הטרוריסטית של חיזבאללה. את התפיסה הזו של מנהיגי חיזבאללה ניתן לבחון על-פי ארבעת התחומים הבאים:
1.
יעילות הכוח הבינלאומי: חיזבאללה חשש מאוד מהאפשרות שיוצב כוח נאט"ו בלבנון עם סמכויות נרחבות כפי שהיו לכוח הרב-לאומי שהתפרס בלבנון בתחילת שנות השמונים, מה שהביא את מנהיגיו להצהיר שהם ילחמו נגד כוח כזה, אם הוא יוצב בלבנון. יתר על כן, הרעיון להציב כוח יוניפיל על-פי סעיף 7 של אמנת האו"ם יצר התנגדות מוחלטת בחיזבאללה. התנגדותו של חיזבאללה הביאה את הממשלה הלבנונית לפעול לכך שכוח יוניפיל יתפרס בדרום לבנון כשסמכויותיו לוטות בערפל. סמכויותיו המעורפלות של יוניפיל באות לביטוי מוחשי יותר כאשר בוחנים את הסעיפים שעל פיהם הוא יפעל: למרות שמצוין בפירוש, כי יוניפיל יוכל להשתמש בנשקו על-מנת להגן על חייליו ועל ציודו, כוח זה יעשה "ככל שביכולתו" על-מנת למנוע פעולות איבה בתוך דרום לבנון.
2.
פריסת כוח צבא לבנון בדרום: פריסת כוח צבא לבנון נעשית מתוך הסכמה עם מנהיגי חיזבאללה. אומנם ויתור זה הוא משמעותי יחסית למה שהיה לפני יותר מחודש, אך כאשר לא מוטל באופן מפורש על צבא לבנון לפעול נגד חיזבאללה ולפרק אותו מנשקו, הצבתם של חיילי צבא לבנון הופכת לפחות דרמטית מכפי שהיא מצטיירת כיום.
3.
פירוז אזור הדרום עד לליטאני: אף על-פי שמצוין במפורש בהחלטה שאזור זה יהיה מפורז מכל כוח מזוין וכל סוג של נשק שאינו שייך לממשלה הלבנונית או ליוניפיל, יש לבחון את הסעיף הזה על-פי המציאות בדרום. חיזבאללה מחזיק בכפרים השיעים בדרום "ועדות ביטחוניות" שמהוות מעין מסגרת של רכזי ביטחון שוטף שתפקידם "להגן על הכפרים השיעים", למרות שבפועל, מסגרת זו מהווה מליציה של ממש. האם צבא לבנון ויוניפיל יוכלו לפעול על-מנת לפרק מסגרת "אזרחית" לכאורה? נראה שלא, שכן גם לזה וגם לזה אין את הנחישות הפוליטית לעשות כך.
4.
פירוק נשקו של חיזבאללה והאמברגו על מכירת נשק: כפי שצויין לעיל, אי הצלחת צה"ל לפגוע בתשתית הפוליטית של חיזבאללה ולחסל את מנהיגיו הביאה לכך שאין באמתחתה של הממשלה הלבנונית את מידת הביטחון הנדרשת שתאפשר לה לאמץ החלטה ברורה לפעול לפירוק חיזבאללה מנשקו בסיוע הכוח הבינלאומי שיוצב בלבנון. כפועל יוצא מכך, המסגרת של "פורום הדיאלוג הלאומי" תתגבש מחדש ללא שום יכולת, מצדם של מתנגדי חיזבאללה, לתרגם את כוחם בפוליטיקה הלבנונית להחלטה שתכליתה פירוק נשקו של חיזבאללה, אם לא באמצעי שלום אזי באמצעות כוח הזרוע. אי יצירת מסגרת אפקטיבית לפירוק נשקו של חיזבאללה תביא, ככל הנראה, לכך שהקביעה של מועצת הביטחון, כי כל המדינות ימנעו "מכירה או אספקה לכל ישות או אדם בלבנון של נשק או ציוד נלווה מכל הסוגים" תהיה עקרה מתוכנה. אי יעילות האמברגו נעוצה בכך שממשלת לבנון תפקח על מעברי הגבול (כפי שעשתה לפני תחילת המבצע) ויוניפיל יסייע בפיקוח רק אם יידרש לכך על-ידי הממשלה בביירות. כשאין החלטה על פירוק חיזבאללה וכאשר חיזבאללה מהווה חלק מהממשלה הרשמית הלבנונית, הברחת נשק לתוך לבנון, בעיקר על-ידי אירן וסוריה, תהיה פחות קשה מכפי שזה מופיע בהחלטת מועצת הביטחון.
מרגע קבלת ההחלטה על-ידי מועצת הביטחון ועד הרגע שבו הביע נסראללה את הסכמתו להחלטה עברו פחות מ- 17 שעות. אמנם, זה מראה עד כמה הצליח צה"ל ללחוץ את נסראללה ולפגוע בתשתית הצבאית שלו, אך במקביל, הדבר מוכיח עד כמה ההחלטה הבינלאומית משחקת גם לטובתו של חיזבאללה. קבלת החלטה שלא היתה לטובת מנהיגי הארגון השיעי היתה מובילה אותם להמשיך את הלחימה, כפי שהדבר נראה כאשר פורסמה הטיוטא האמריקנית-צרפתית המקורית. הישרדות נסראללה ומנהיגות חיזבאללה מחזקת את הפופולאריות שלהם בקרב העמים המוסלמים (אך לא בקרב כל ממשלותיהם).
___________________________________________________________________
מבט-על רואה אור
על-ידי אוניברסיטת תל אביב
מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
www.tau.ac.il/jcss/
ומרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה
[קישור]/
באמצעות תרומתם הנדיבה
של שרי וישראל רויזמן, פילדלפיה
