מלחמת לבנון השנייה הסתיימה, לפחות בחלקה הרשמי. עכשיו - הגיע שלב הניתוחים, שלב המסקנות. וועדות חקירה יקומו וייפלו, גורמים ממלכתיים יאמרו את שלהם, אחרים ישתקו. ובסופו של יום, אותה המציאות: כולם יישארו בכיסאותיהם, כל אחד בדרגותיו, איש-איש בלשכותיו. זו התרבות הישראלית. "להמשיך". לא לקחת אחריות. כך היה בעבר, וכך ככל הנראה, יהיה גם בעתיד.
היה מי שכבר אמר "תודה" לחסן נסראללה. "תודה" על שהאיר את עיננו בפני המחדלים, ובפני הכשלים המושרשים במערכת הצבאית. אבל ה"תודה", לכשעצמה, היא אך שלב אחד במערכת שלמה של מכלול התיקונים המערכתיים אשר נדרשים. אם צה"ל לא יכיר בכשלים, יתחמק מאחריות, ויותיר את ההתנהלות הפיקודית כפי שהייתה ערב הלחימה, עתיד מדינת ישראל ימשיך להיות בסכנה מהותית, על-רקע התעצמות הכוחות הקוראים להשמידנו.
התהליך הוא פשוט, וצריך רק לקרוא עיתונים כדי להבינו. הכשל הוא עמוק. "המפות המודיעיניות לא היו מעודכנות", העיד קצין מילואים בכיר, בהתייחסו להיערכותו של אגף המודיעין בעת המלחמה. אחרים דיווחו על בלבול מסרים, וברקע: היו מי שחשפו מבוכה מערכתית גדולה אף יותר. הלוחמים שיצאו מהשטח - הפעם כבר לא שתקו. הם דיברו על המחסור באוכל, בציוד, בקסדות סיפרו כיצד היו צריכים לגייס כספים כדי לקנות דלק, ציוד צבאי, מגנים. דברים אלמנטאריים. תאמינו או לא - כך הם נלחמו. ממש כך.
מכאן, שעלינו להטמיע, ולהטמיע היטב, כי המלחמה שנפתחה בגבול הצפון - אינה צפויה להסתיים אך שם. פעילות הטרור בלבנון, היא רק שלב אחד נוסף בהתגרות האירנית והסורית. השאלה שניצבת בפנינו היום היא האם מדינת ישראל ערוכה למלחמה חזיתית, כוללת, ארוכת טווח, מול בשאר אל-אסד ומחמוד אחמדינג'אד. זו השאלה. עוד לפני הגרעין האירני, ולפני שאלת האורניום של טהרן. האם ישראל יכולה - מחר - לספק מענה צבאי הולם אל מול מתקפה סורית כואבת? האם היא מסוגלת להתמודד עם צורכי העורף?
היום, אני, לכשעצמי, מי שרואה בצה"ל את סמל המדינה, את מקור כוחו של העם היהודי, כבר לא בטוח. וזה קשה. שבר מוראלי, שבר מוסרי. העדויות שהצטברו, ההפגנות של מי שלחמו, המכתבים לראש הממשלה, כל אלה, יחד ולחוד, הוכיחו, כי משהו רקוב במערכת. גם בזו הפוליטית. עלינו להתעורר, עכשיו, מייד, כי כבר מאוחר.
עלינו לגבש כבר היום את הצוות שיוביל את ישראל למלחמה הבאה, כי היא כבר מעבר לפינה. היא כמעט כאן. אז, כבר לא יהיה זמן לוועדות חקירה, ולצוות היגוי. סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי, הודה בדיון של שדולת המילואים בכנסת, כי "היו שגיאות ותקלות בציודים ובימ"חים, ובדרך בה שלחנו את חיילי המילואים לקרב". ובכן, האלוף קפלינסקי - "הגיע זמן לעבודה". זו העת לפעול לתיקון מיידי של הכשלים, ולא רק לדבר. ישראל לא יכולה לפתוח בקרב, כשאין בידה מודיעין אופרטיבי וטקטי מלא. ישראל אינה יכולה לשגר כוחות לשטח אויב, כאשר שרטוטי התוואי אינם מדויקים. ישראל לא יכולה להגן על אזרחיה, כאשר היא עצמה אינה מודעת לאופי פעילות האויב. חברים וחברות - זו כבר מלחמת קיום.
