אמור לי מי חברך...

חז"ל אמרו בצדק: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה", אמירה הנובעת מתפישה פסיכולוגית חברתית את טיבם וטבעם של בני האדם הנוהגים להתחבר אל בני מינם. כמו באמירות רבות ואחרות של חז"ל, גם באמירה זו יש מן האמת והתבונה. מבחינה פוליטית יישומית, לביטוי הנ"ל ישנה משמעות ציבורית גדולה והיא משפיעה על אורחות חיים ועל גורלות של עמים. כך קרה עם אריאל שרון... כך קורה עם אהוד אולמרט... בפילוסופיה של ההיסטוריה ישנה גישה הרואה את המנהיג כמי שמשפיע על ההיסטוריה, ואילו גישה אחרת רואה בהיסטוריה כמי שמצמיחה מתוכה את המנהיג. הגישה הראשונה (זו הרואה במנהיג את מי שמשפיע על ההיסטוריה), תראה את אישיותו של המנהיג כגורם בעל השפעה משמעותית על חיי התושבים ומסיבה זו היא גם תייחס לביטוי "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה" - משמעות מכרעת. כלומר, בחירה באדם כמנהיג היא לא רק בחירה באיש עצמו, אלא צריכה להיות גם בחירה בחבורה הקרובה לו, באנשי משפחתו, באנשים הידועים לציבור או לא, בקרובים המוצגים לציבור או לא, בחבורה המוכרת או לא מוכרת... ונכונו... לנו... הפתעות... כך קרה עם אריאל שרון... כך קורה עם אהוד אולמרט... המצב בארה"ב בארה"ב מקובל כי המועמד לנשיאות עומד למבחן ביחד עם בני משפחתו. אשתו של המועמד וילדיו - עומדים על הבמה כיחידה אחת עמו והציבור בוחן, חוקר, לומד ומכיר - לא רק את המועמד, אלא גם את בני משפחתו. כך קרה כי בעיית השתייה של בנותיו של בוש - היו (בצדק!) עניין לציבור כולו. כך קרה כי מעלליו המיניים של קלינטון היו לעניין הציבור והם אף גבו מחיר פוליטי רב. האם נכון הדבר? כן! זו היא זכות הציבור לדעת, וזכות זו גברה על זכות המנהיגים לפרטיות. למי נאמן הנבחר? יש להבין כי המנהיג הנבחר נבחן עם כל "החבילה" שהוא מביא איתו לתפקידו, וכך צריך! הציבור מבין אל נכון כי מחויבויות משפחתיות של אדם כלפי בני ביתו אינן דומות להחלפת דעות מלומדת באקדמיה, וכי ממד הרגש, האהבה, התמיכה והשיתוף - נכנסים לתוך משוואה זו של היחסים עם בני המשפחה ויש להם השפעה על תפקודו של האדם, של כל אדם. ברור לכל כי איש ציבור זקוק לתמיכה ציבורית כדי לפעול. ללא תמיכה - הוא מאבד את הלגיטימציה, את הסמכות, את הכבוד, את הכוח. נבחר ציבור אשר צריך להתמודד עם התנגדות מבית, עם התנגדות של בני משפחתו - בעוד "כל העולם" משמש כעד וכשותף לכך - עלול לעורר שאלות ציבוריות ותמיהה לגבי כוחו, סמכותו, כבודו ויכולותיו. מצד אחד הציבור רואה בנאמנות האיש למשפחתו כערך חשוב, ומצד שני הציבור דורש את נאמנותו של האיש לבוחריו. למי יהיה האיש נאמן יותר? האם נרצה כי נאמנותו לדעותיו ולתפישותיו הפוליטיות תעמוד במבחן יום-יומי? האם נצפה כי נאמנותו תעמוד בלחץ המשפחתי? אישית, אם האנשים הקרובים אליי היו מפגינים נגדי - היתה לי בעיה! זכות הציבור לדעת והזכות לפרטיות האיזון המתבקש בין זכות הציבור לדעת, לבין זכות נבחרי הציבור לפרטיות, הוא איזון יחסי. דינו של איש ציבור כאדם המשפיע על חייהם של רבים אחרים אינו כדינו של האדם הפרטי העושה בעיקר למען ביתו. לכן, "פרטיותו" של איש הציבור, פרטיות עליה הוא מרצונו ויתר עם הגשת מועמדותו לבחירת הציבור, תהא נפגעת מראש, ביודעין ומתוך בחירה. הבדיקה בציציותיו של נבחר הציבור ראוי שתהיה חמורה יותר מאשר במקרה של האדם הפרטי, שכן אנו הבוחרים חייבים לדעת מי הם האנשים המשפיעים על המועמד לתפקיד, מה חושבים האנשים הקרובים אליו, כיצד הוא מחנך את ילדיו, כיצד הוא מנהל את חיי משפחתו... שהרי לכל אלה השפעה עלינו. המצב בישראל במקרה של ראש הממשלה אהוד אולמרט - עליזה אשתו היא פעילת שמאל ידועה המשתתפת בפעילות של ארגון WATCH במחסומים שביהודה ושבשומרון, בתו של אהוד אולמרט, דנה, מפגינה נגד מדיניות אביה בהפגנות השמאל הקיצוני ובנו של אהוד אולמרט, שאול, הוא סרבן גיוס ביש"ע המזוהה עם תנועת "יש גבול". את השפעתם של כל אלה על קבלת ההחלטות של ראש הממשלה - ראינו גם חווינו. הציבור שבחר באהוד אולמרט לא בחר במשנתה של עליזה אולמרט ושל ילדיה... או שבעצם כן בחר... במקרה של אריאל שרון - שני בניו, אנשי עסקים ללא רקע פוליטי, גררו את אביהם לפרשיות עסקיות אשר גררו את אביהם לחקירות, וכמעט והובילו לכתב אישום נגדו. את השפעת פרשת האי היווני על הפוליטיקה המדינית של אריאל שרון - ראינו גם חווינו. האם מי שבחר באריאל שרון בחר גם בבניו? המצב הרצוי לאור חכמתם של "חז"לינו", ראוי כי ניישם את דבריהם ונייחס משמעות גם לבחינת "חבריו" של האדם המציע את עצמו לתפקיד ציבורי כה חשוב וחורץ גורלות. את הגבול הדק שבין מציצנות, רכילות ותאוות התקשורת, לבין חשיפת מידע שהוא משמעותי וחשוב לגבי אופיו, טיבו וטבעו של נבחר הציבור, נצטרך להגדיר ולבחון פעם אחר פעם... והדבר אינו צריך להרתיע. "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה" - עדיף כי יוכח כנכון רק על דרך החיוב ולא על דרך השלילה, אך אם על דרך השלילה יתברר כנכון - עדיף להתכונן לכך מראש ולא להתמודד עם התוצאות "בדיעבד".