כל מערכת כלכלית ראויה צריכה להיות מושתתת על עקרונות יסודיים החוברים למשנה, חזון קוהרנטיים. המשקיף מן הצד עשוי להתרשם כי הדיונים הכלכליים והתנהלות "השחקנים" השונים במשק בארץ אינם מונעים על-ידי מסגרת שכזו של עקרונות.
נדמה כי ההשקפה המנחה אותם היא טקטית, נקודתית. כלומר, לטפל בבעיות נקודתיות ומידיות, בבחינת כאן ועכשיו. למשל, מנהלים דיונים טכניים לאיתור מקורות נוספים למימון הוצאות ניהול המלחמה הנוכחית ונזקיה. כאמור אנו סבורים כי צריך להציב מערכת עקרונות החוברים יחד למשנת על אחת שצריכה להנחות את התנהלות כל היחסים הכלכליים במשק.
לפי השקפתנו, העקרונות הללו צריכים להיות כמפורט מטה:
א. המשק הכלכלי במדינה חייב להיות מעוצב כך שיתאפשר לכל אחד מהאזרחים "להתפרנס בכבוד". במונח "התפרנסות בכבוד" אנו מתכוונים לכך שאזרח לא יהיה תלוי כלכלית , במישרין או בעקיפין, ברשויות הממשל, במעבידים ציבוריים או בפרטיים. במילים אחרות, החזון הוא שכל אזרח יהיה מצוייד בכישורים שיאפשרו לו לבנות לעצמו מעמד של עוסק עצמאי או, אם ירצה בכך, לבחור את המעביד שעמו ירצה לקיים יחסי עובד - מעסיק.
ב. שאיפתנו היא להחליש את התרבות הצרכנית הגורפת המתבטאת בהגדלה מתמדת של ההשתכרות כדי לממן צריכה הולכת וגוברת.
ג. אנו דוגלים אומנם במודל של משק תחרותי וחופשי, אך במקביל חייבים להפעיל מנגנונים שימנעו תופעות של מונופולים וקרטליזם. בטווח הקצר ניתן למנוע תופעות נפסדות אלה על-ידי חקיקה אנטי מונופוליסטית וקרטליסטית ואכיפתה באמצעות רגולטורים בעלי סמכויות חזקות ("בעלי שיניים" ).
בטווח הארוך, נדרש לחנך את האזרחים כדי שיפתחו "מוסר יזמים" אשר, ינחה אותם במעשיהם. משמעות "מוסר פנימי" היא פיתוח מעין "קול פנימי" שמכתיב לבעלי או ראשי החברות במשק לא לנקוט בקרטליזם או במונופוליזם גם כאשר מנגנוני הפיקוח החיצוניים הם רופפים.
ד. אנו דוגלים בפתוח יחסי עובד - מעביד שאינם מתמצים רק במתן שכר בתמורה לעבודה. לפי השקפתנו יחסי עובד - מעביד צריכים להתבסס על מחויבויות הדדיות ומוסריות: העובד ישקיע את מיטב כישוריו ומרצו בכדי לשפר בהתמדה את ביצועי הארגון בו עובד ; המעסיק ישקיע מיטב משאביו ומחשבתו במגמה לשפר בהתמדה את איכות חייהם ורווחתם של עובדיו. בתמציתיות, צריך לפתח מודל חדש של יחסי מעסיק - מועסק שיתבסס על שותפות ולא על דפוס של ציות להוראות ממונה (הפעלת סמכות קוית חד סטרית).
ה. אנו מתנגדים ל-"מדינת הרווחה" במתכונתה הקיימת המפתחת תלות האזרח בה. מדינת רווחה זו צריכה לפנות מקומה למציאות שבה כל אזרח מגיע לעצמאות כלכלית ולמצוי כישוריו ושאיפותיו. הדבר אינו עומד בסתירה להמשך פעילותם של מוסדות עזרה הדדית.
ו. אנו סבורים כי חיוני לטפח את הגאווה הכלכלית - לאומית שמתמצית בחתירה מתמדת לפתח מוצרים ושירותים ייחודיים ברי תחרות בזירות הבינלאומיות כגון יצוא שירותי בריאות. זאת ועוד. יש לעודד צריכת המוצרים והשירותים המקומיים (עידוד צריכת "כחול-לבן") מבלי לוותר על האיכות.
ז. אנו דוגלים בחתירה לפיתוח מודל של שיתוף פעולה ביחסי העבודה במשק. לאמור, נציגי העובדים והמעסיקים צריכים להסכים לישב את סכסוכי העבודה ביניהם על-ידי בוררות מחייבת במטרה למנוע פגיעה בכלכלה הלאומית ובאזרח הבודד.
ח. אנו גורסים כי נכון לקדם תמהילים אופטימיים של היוזמות הפרטיות והממלכתיות בפרויקטים תשתיתיים לאומיים כגון פיתוח עורקי תחבורה, פיתוח משאבי אנרגיה נקייה ופיתוח מקורות חליפיים של מים.
ט. המיסוי הישיר והעקיף הנגבה על-ידי רשויות הממשל המקומיות והלאומיות צריך להיות מופנה להטבה מתמדת של רווחת האזרח והעצמת חוסנה של המדינה. לשם המחשה, אנו מסופקים האם יהיה זה נבון להטיל כיום מלווה חובה על הציבור למימון הוצאות המלחמה ונזקיה בעוד שבקופת המדינה הצטברו עודפים תקציביים ניכרים. אם בכל זאת, ייווצר חסר תקציבי אנו ממליצים לאמץ את הצעתה הנבונה של ח"כ זהבה גלאון להקפיא את ההפחתה המתוכננת במע"מ ולהשתמש בכסף זה למימון אותן ההוצאות.