לרקוד - סרט מופרך

בהזמנה להקרנה צויין שמדובר בקומדיית פשע רומנטית, מה שעל פניו נראה כמיפלט לא רע מהחדשות ומחום המהביל של אוגוסט. זה גם התחיל לגמרי לא רע. שלושה שחקנים עם כריזמת מסך ממגנטת: אלון אבוטבול, יובל סגל ומיטל דוהן מתכננים שוד. אבוטבול הוא בעליו של מועדון שבו מיטל דוהן מופיעה כרקדנית בטן, ה'כוכבת' של המקום. לדוהאן יש חבר - יובל סגל, עבריין צחקני וסקסי שמכיר את החיים מהצד האחורי שלהם. השלישייה מתכננת להרים 'מכה שתסדר אותם בחיים'. כל זה מתרחש על-רקע ריקודי בטן מסעירים ותלבושות מרהיבות טובלות בשפע של פאייטים מוזהבים ומוזיקה ערבית קצבית. התסריטאי, חיים מרין, היה בעברו הרחוק מדו"רניק במשטרה ומכאן בקיאותו בהווי הפשיעה המקומי. הוא גם אחראי על כמה תסריטים ממש טובים כמו: 'מתחת לאף' ו'מקס ומוריץ'. אבל ב'לרקוד' הוא הולך לאיבוד ומושגים אלמנטרים כמו 'רצף הגיוני בעלילה', 'איפיון דמויות' ו'פעולות מנומקות' נשמעים כאן כמו שפה מעולם אחר. העלילה כל כך מופרכת ולוקה בפיגור שלא ברור מה הדליק את מארק רוזנבאום לרקוח מזה סרט ואת הקרן לקולנוע ישראלי להשקיע בזה כסף. על פניו המרכיבים נשמעים מושכים: רקדנית בטן יפהפיה שנעה בין שני גברברים, שוד של אוסף יודאייקה והווי של חוזרים בתשובה. כשבתוך כל זה אבוטבול, השודד האכזר שלנו, מחליט פתאום שהוא הופך ליהודי דתי והרקדנית שלנו מתלבטת בין ה'פארש' של עולם הזוהר לבין הקדושה שבעולם 'הטוהר'. מרין ניסה לקדוח מין תבשיל שמשלב בין עולם הפשע לבין העולם הדתי, כשהוא לועג לעולם החוזרים בתשובה. אבל לפני שהוא מתחיל לצחוק על הדתיים שיתפנה וילמד קצת יהדות. ישנן בסרט סיטואציות ממש מופרכות! מיד אחרי הקידוש של ערב שבת אבוטבול, הדתי החדש שלנו, גוזר במספריים עבות את חליפת הריקוד של דוהאן (זה חילול קודש נוראי). כל זה קורה רגע אחרי שאבוטבול חיסל באיזה שמונה יריות את החבר הטוב שלו (אורי קלאוזנר) ומיד אחר כך הוא חובש כיפה, לומד תורה ונוקט ב'ישתבח שמו'. מרין רצה אולי לעשות פארודיה על ה'דוסים' אבל יוצא מגוחך בעצמו. גם היומרה להציג את נפתולי הגבורה המרקדת, שכאילו נקרעת בין שני העולמות, כאיזה מין מאבק של חיפוש עצמי - נלעגת (כשבסוף הדחף היצירתי והרצון שלה להתבטא גוברים כמובן והיא חוזרת לעולם הציצים והפאייטים. וואאאו!!!). האמת שלולא גלריית השחקנים שמעטרת את הסרט לא הייתי טורחת להתייחס אליו כלל. אני גם לא מבינה על מה זרקו כאן 800 אלף דולר (כך היה כתוב בקומוניקט). אבל אלון אבוטבול מקרין חושניות וחום ובכלל נראה נהדר כיהודי חובש כיפה ועטור זקן. גם יובל סגל, מקסים וחתיך וחצוף ושובב ומלא חן ואורי קלאוזנר ממש מעולה בדמות העבריין שחזר בתשובה. מיטל דוהן תמיד יפה ומאוד נעים להתבונן בה אבל היא נטולת חושניות ואירוטיקה ובלתי אמינה כרקדנית בטן וכוכבת המועדון. נכון שהמילייה של ריקודי הבטן, המוזיקה הערבית, הבנות היפות והציצים הנשפכים ממחוכים הדוקים מלהיבים ונותנים הרבה צבע ואירוטיקה. אבל זוהי מסגרת חיצונית בלבד שחוץ מהרבה פאייטים מוזהבים וצעיפים אדומים שקופים אין בה ולא כלום. הבעיה היא בתסריט המופרך. נראה לי שאם מארק רוזנבאום היה מקבל תסריט מהודק יותר היה יכול לצאת סרט לא רע. שורה תחתונה: מאכזב, חבל. פרטים: תסריט: חיים מרין בימוי והפקה: מארק רוזנבאום שחקנים: אלון אבוטבול, מיטל דוהאן, יובל סגל