1. "האשמה" הנ"ל פירושה כי רק לשמאל מותר לבקר את השלטון, ואילו ביקורת מצד הימין אינה אובייקטיבית, שכן היא נובעת אך ורק מביצוע "ההינתקות"; דהיינו, הימין זכאי לתת מדמו, אך את מחשבותיו הוא חייב לשמור לעצמו. דברים אלו הביאוני לכתיבת מאמר זה, ולרצון להלחם נגד "מדינת ת"א" כדי להכניעה, מאחר ונזקה עולה על תועלתה!
2. אין לי אמון בממשלה, כנסת, בתי המשפט, צה"ל, משטרה וכל מוסד ממלכתי אחר, שאמור להגן וליתן שירות לאזרח, לפיכך נותרו בפני שתי ברירות: האחת - לעזוב את הארץ, והשנייה - להלחם בכל דרך, ע"מ להקים מדינה אחרת (שתהא: יהודית, איכותית ומוסרית).
3. אני בחרתי באפשרות השנייה, מהסיבות כדלקמן:
א. אין לי עניין לגור בין הגויים.
ב. למעט הורי, כל בני משפחתי הושמדו בשואה, ואני כאן כאוד מוצל מן האש; לכן, אעשה הכל כדי ש-מ.י. לא תוגדר בעתיד כאפיזודה בהיסטוריה של העם היהודי!
ג. חובה עלי למצות כל דרך ע"מ לאפשר המשך קיומו של העם היהודי- כאן!
ד. איני יודע אם העם עולה על נבחריו או ההפך, אך דבר אחד הינו ודאי: לא העם הביא את הצרות על עצמו - אלא ראשיו, עקב התנהלות לא נאותה של השלטון (וזאת בלשון המעטה) מאז קום המדינה- ואילך. לכן, לא אחליף עם, אלא את השלטון!
4. מדוע אבד לי האמון בממשלה ובכנסת?
א. לא תמיד נבחרי הציבור הם מנהיגי העם, אך פורמלית - כן, כיוון שהם אוחזים בהגה השלטון! מלחמת לבנון "השנייה" גילתה כי המלך הינו ערום, ולא רק המלך אלא גם שריו, יועציו, שלישיו וכו'! רק מבנה שלטון כמו אצלנו (שנולד בחטא), יכול היה להצמיח "מנהיגים" אפורים וחסרי יכולת, ולא פלא כי מאלו צמחו ראש ממשלה ושר ביטחון שכאלו!
ב. אילו האסיפה המכוננת שנבחרה בשנת 1949 היתה עושה חובתה (חוקה), סביר להניח כי לא היינו מגיעים לדרגת שפל אליה התדרדרנו! במקום זאת, נוצר מוסד מחוקק (הכנסת) לא חוקי, וזה יצר שיטת שלטון ומשפט מעוותת, לא מוסרית ולא יהודית, אשר עושקת את הפרט! במקום שנונהג ע"י אנשים משכמם ומעלה, קיבלנו עסקני מפלגות שטיפסו מעלה- מעלה על גויות חבריהם, ועל כתפו "תומכים", ששדדו בעזרת "החוק" את הקופה הציבורית!
ג. כל מי שניסה לשנות את השיטה "מבפנים"- נכשל וברח; שכן ח"כ דאגו לכך, כי "המפלגות" תהיינה מחוץ לחוק (קרי - אין פיקוח אמיתי על בחירות פנימיות, ולרשם המפלגות אין "שיניים"), כספי הציבור זמינים רק למפלגות קיימות, ולקראת הכנסת ה- 17 הוגדל אחוז החסימה, כדי למנוע כניסת מפלגות חדשות.
ד. הגענו למצב שאין דין ואין דיין וכל דאלים - גבר!
ה. אילו מדינת ישראל היתה באירופה - ניתן היה להמשיך עם הקיים, אולם כאשר בנוסף למה שתואר, אנו חיים על חרבנו ומשלמים בדם (ולא רק בדמים), אזי גם וגם הללו, לא יכולים להמשך!!
5. מתי חדלתי לבטוח במערכת המשפט?
א. כאשר ראיתי כי משפטים נמשכים במשך שנים; ופס"ד ניתנים עד שנה מתום הסיכומים. וכאשר הצעתי דרכים לפתרון הבעיות הללו, נעניתי ביהירות ובטיפשות.
ב. כאשר הבחנתי כי מינוי שופטים חדשים וקידום נוכחיים, נעשה בשיטת "חבר מביא חבר", ללא קשר לאיכות, מוסר ודוגמא אישית!
ג. כאשר שרים שלא מצאו חן בעיני ראשי מערכת אכיפת החוק, חיש קל מצאו עצמם מסובכים בכתבי אישום חסרי "בשר", אך די היה בכך, כדי לסלקם מתפקידם (ר': רפאל איתן ז"ל, יעקב נאמן, חיים רמון).
ד. כאשר הגשתי עתירה לבג"צ נ' היוע"מ לממשלה, בעניין החלטתו שלא להעמיד לדין את אריאל שרון בפרשת "האי היווני" ואדמות גינתון, והדיון בעתירה נקבע למועד שהינו חצי שנה לאחר ההגשה, למרות ש- 3 עתירות אחרות באותו עניין, נדונו מיד עם הגשתן!! (ר' בג"צ 5968/04 ע.ר. שורת האזרחים נ' היוע"מ לממשלה).
ה. כאשר שופט בדימוס בביהמ"ש העליון (מישאל חשין) אמר בראיון לעיתון הארץ (מיום 26.05.06), כי העם רצה "בהינתקות" מעזה, ואם היו מעמידים לדין את אריאל שרון - ההינתקות לא היתה מתבצעת!; קרי - שיקולים פוליטיים הכריעו בעניין משפטי טהור (ולא סתם עניין, בפרשת שחיתות של ראש ממשלה!).
6. מדוע אין לי ביטחון בצה"ל?
א. משום שזה שנים מפקדים מדקלמים רפליקות פוליטיות במקום לעסוק באימונים, מבצעים ולוחמה!
ב. מאחר שמזה 40 שנה, החיילים בחילות היבשה אוכלים קש, ואילו בחילות האוויר והים חוגגים במועדוני פאר וישנים במלון 3 כוכבים.
ג. לא יתכן כי מחצית תקציב הביטחון תופנה למשכורות ותנאי פנסיה לאנשי הקבע, ואילו לחיילי זרוע היבשה, יחסרו אפודים קרמיים, ועקב כך - הם ימותו בקרב!
ד. לא יתכן כי הצבא השקיע הר של כספים "בהינתקות" (שבוצעה "בנחישות ויעילות"), במקום להזרים כספים אלו לאימונים, שיפור ציוד אישי לחיילים וכו!
את תוצאות "הנחישות" של אלופי ההינתקות, ראינו בלבנון; כאן הם התגלו במלוא עליבותם ואפסותם, תכננו תוכניות קרב מטופשות, שלחו כוחות חי"ר לכבוש יעדים באור-יום, ללא ריכוך ארטילרי, עם מפות משנת 2000!! הפקידו פצועים בשטח, והתעלמו מקריאות לסיוע באש ו/או לכוח לוחם נוסף.
7. מדוע איני רוחש הערכה למשטרה?
א. אם מרביצים מכות "מוות" לנערים ונערות רק מאחר שאלו נמצאו בישוב שהוכרז כלא-חוקי בעת פינויו; אזי לפנינו קלגסים ולא שוטרים.
ב. אם מעמידים לדין אנשים שכל "אשמתם", שהיו נוכחים בהפגנות כנגד תוכנית "ההינתקות"; אזי לפנינו "נבלים ברשות התורה"!
ג. אם עוצרים נערות בנות 15-14 ומשאירים אותן במעצר במשך חודשים, רק משום שסירבו לחתום על התחייבות שלא לחזור למקום שבו הפגינו; אזי לפנינו רשעות לשמה וניצול כוח החוק!
8. א. "נכון לעכשיו", אנו מצויים בתקופה הרת-גורל ואיננו יודעים מתי ומהיכן תבוא הרעה! מאידך, ברור לרוב העם, כי רה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל, חייבים לפנות את כסאם - לאלתר!
אין צורך בוועדת חקירה, די לדעת כי שלושת אלו נכשלו, ואינם ראויים להנהיג אותנו!
ב. אם אלה לא יפרשו מרצון - ולאלתר, לפנינו שתי אפשרויות האחת: בחירות חדשות תוך 60 יום, כאשר הגורם שיפקח עליהן יהא גוף אד-הוק שיורכב מ: מבקר המדינה, יו"ר לשעבר של הכנסת (אשר יבחר ע"י פורום יו"ר לשעבר של הכנסת), שופט בדימוס שיבחר ע"י פורות שופטים בדימוס של בתיהמ"ש המחוזיים וביהמ"ש העליון. החלטות מוסד זה תהנה סופיות, והוא לא יהיה כפוף לביקורת שיפוטית כלשהי!
בבחירות לכנסת ה- 18, לא יהא אחוז חסימה, לא ינתנו כספים למפלגות (אלא רק בתום הבחירות וע"ס מספר המנדטים שיקבלו), פרסום סקרים ייעשה עד 15 יום לפני יום הבחירות.
ג. השנייה: זעם ומחאה ציבורית, שיתפתחו למרי אזרחי; מכאן ועד למרידה צבאית - המרחק קטן.
9. על ראשי הציבור חובה לקום ולדרוש בפומבי את התפטרותם לאלתר של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, ללא קשר למסקנות ועדת החקירה הממלכתית שאמורה לקום; שכן, אמון העם בשלושת האישים הללו - אבד לחלוטין (לשאלה: מי יבוא במקום שלושת אלו?, התשובה הינה: כינון "הנהגה קרואה" עד לקיום בחירות חדשות, במתכונת אחרת ובפיקוח שונה).
10. אני ער לכך כי ראשי השלטון ינסו לפגוע בי כלכלית ו/או פיזית, עקב דברי אלו, אך ממילא אין טעם בהמשך הקיים! לכן עדיף לזעוק, למחות ולפעול - כעת, לפני שהגג יקרוס על ראשינו (העשירים והשועים ממילא יברחו לפני כן לחו"ל)!
שינוי- פירושו תקווה חדשה, אימוץ כוחות והתגבשות סביב מטרות חדשות; ואילו הקיים פירושו - לחיות בצל חרדה מפני כל יום הממשמש ובא, תוך ידיעה כי ראשי השלטון והצבא מסכנים את קיומנו.
