רובינשטיין לנשיאות

לאחר שהשר בנימין בן-אליעזר הודיע כי הוא נוטה שלא להצטרף למרוץ לנשיאות המדינה, פרשנים מעריכים כי המועמד המוביל כרגע הוא ח"כ ראובן ריבלין מהליכוד. מועמדים נוספים ששמם עלה הם ח"כ קולט אביטל ממפלגת העבודה והרב ישראל לאו, אולם מעריכים כי סיכוייהם אינם גבוהים. לאור זאת, עם כל הכבוד לח"כ ריבלין, נראה כי כעת הגיע הזמן לנשיא שאינו מגיע ישירות מהפוליטיקה, אשר יחזיר למוסד הנשיאות את קרנו וכבודו האבודים. פרופ' אמנון רובינשטיין, הוא המועמד המתאים לכך. אמנון רובינשטיין הינו פרופסור למשפטים ונשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה. זוכה פרס ישראל לחקר המשפט בשנת תשס"ו. בנימוקיו, קבע חבר השופטים כי רובינשטיין הוא "אבי המשפט החוקתי של ישראל. בכתיבתו המחקרית המעמיקה ובפעילותו הציבורית המגוונת הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. בחיי המשפט והציבוריות בישראל מעטים הם האנשים היכולים להשתוות בתרומתם למדינת ישראל כפרופ' אמנון רובינשטיין, כאיש ציבור, כחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק". פרופ' רובינשטיין היה חבר כנסת 25 שנים, ומילא תפקידים פרלמנטריים רבים ביניהם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט; ועדת הכלכלה; ועדת האתיקה והוועדה לביקורת המדינה. הישגו הגדול בכנסת הוא העברתם של חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". בנוסף לכך, כיהן רובינשטיין כשר התקשורת, שר המדע ושר האנרגיה (לתקופות קצרות) ושר החינוך. בתקופה זו צבר מוניטין של איש עקרונות ופוליטיקאי ישר. חריג במחוזותינו. במהלך השנים פרסם רובינשטיין ספרים, מחקרים ומאמרים רבים בנושאי המשפט הישראלי, ההיסטוריה של ישראל החברה הישראלית ועל הציונות. לאחר שהתפטר מן הכנסת מונה רובינשטיין לדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בהסבירו את הצעד אמר: "חשוב לי להסביר לתלמידי שאין סתירה בין מדינה יהודית למדינה השומרת על זכויות האדם ועל עיקרון השוויון. השמירה על העקרונות האלה היא אחד מתפקידיהם של המשפטנים". תפקיד נשיא מדינת ישראל הוא בעיקרו ייצוגי וכולל סמכויות טקסיות, כגון חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים ישראלים וקבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ. אך לא זאת בלבד. לנשיא יש גם סמכות מעשית חשובה של חנינת אסירים וקציבת עונשם של אסירי עולם. בנוסף, מטיל הנשיא את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה יציבה, ומורה על פיזור הכנסת לבקשת ראש הממשלה. בשל המשמעות הייצוגית והסמלית של התפקיד, הנשיא הנבחר אמור להיות אישיות בעלת שיעור קומה, אשר זוכה לאהדה והערכה רבה בכל שכבות העם. ואכן, במהלך השנים נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים יוצאי דופן בתחומים נוספים. באופן זה נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי גוון ייחודי (חיים הרצוג, עזר ויצמן) ומלומדים ואנשי רוח (יצחק בן צבי, זלמן שזר, יצחק נבון). נראה כי בחירתו של משה קצב לתפקיד נשיא המדינה היתה נקודת מפנה מבחינה זו. העדויות על-כך שקבוצה מצומצמת של אנשי עסקים מקורבים לנשיא משה קצב היו מעורבים בהליכים לאישור חנינות, והחשד להטרדות מיניות רק מחזקים את הטענה שדרוש מישהו שאינו מהפוליטיקה, בעל יושרה אשר יצליח להחזיר את אמון הציבור במוסד הנשיאות. בחירה באדם בעל שיעור קומה כפרופסור רובינשטיין היא הדבר הנכון.