אל: חברת הכנסת הנכבדה, גב' שלי יחימוביץ',
תחושה של תסכול, הָא? מה הועלת לעצמך כשנטשת באר-מים חיים והלכת להתפלש במי מדמנה? הלא כעיתונאית היתה לך השפעה על הציבור לרבות מנהיגיו, הרבה יותר מאשר חברות בוועדת הכספים. עם הכרזתך ללכת לפוליטיקה, שאלת את עצמ מה אני יושבת ומקטרת בעוד שאני יכולה לשבת בוועדת הכספים וּלהשפיע. הנה, את יושבת בוועדת הכספים והשפעתך לא השפעה כלל ועיקר! לפוליטיקה לא הולכים בשביל להשפיע, לשנות או להיטיב. אלה יכולים להיות רק פועל יוצא! לפוליטיקה הולך מי שרוצה להיות פוליטיקאי. נקודה.
להיות פוליטיקאי זה אומר להתנהל בתו כללים פוליטיים על העורמה והמזימה שבהם. הכל חייב להתנהל רק על-פי הכללים הפוליטיים. כללי הפוליטיקה של הקואליציה מחייבים אותך לעתים להצביע נגד מצפונ. מחייבים! אם את מורדת, את מפרה את התחייבותך הקודמת והעקרונית לקבל עלייך את עולה של הקואליציה, כשהדברים אמורים נגד מצפונך. זוהי הפרה גסה וּבוֹטה וחתירה תחת אושיות המפלגה שהביאה אותך עד הלום.
בתפקידך כחברת כנסת וחברת ועדה את אמורה בין היתר להיות חותמת גומי להחלטות שנתקבלו בדרגים הגבוהים ממך מבלי להניד עפעף. המקום שבו את יכולה להעלות את השגותייך הוא בסיעה, וגם זאת רק לאחר שהיית חותמת גומי והצבעת נגד מצפונך כחברת כנסת ממושמעת. זוהי מלאכתו של פוליטיקאי שיש לו שאיפות לטפס במדרגות מעמדו, ומשם, אולי, תקבל השפעתו קורטוב של גושפנקא. כחברת כנסת יש לך כר נרחב לפעול למען אלה שבחרו בך, עד לרגע שאת מחוייבת בהחלטה נגד מצפונך הפוגעת בבוחרייך. שם את מוגבלת לחלוטין. אין לדעתך נפקוּת או תוקף ולמעשה את חסרת ערך כלשהו.
בלבול נוסף בין תפקידך הקודם כעיתונאית דעתנית, לבין היותך נבחרת ציבור - היה הראיון המופקר שבו פגעת באופן פומבי בנשיא מדינת ישראל. גם אם יתברר שטענותייך מוצקות ויתברר שכל מילה שאמרת הינה אמת צרופה, עדיין אסור לך כחברת כנסת אחראית להשתלח במאן דהוא העומד לחקירה, כל עוד אין אפילו כתב אישום. אינך עיתונאית יותר! מה שמותר לעיתונאי בעניין הזה אסור על נבחר ציבור. יש חוק! מה גם שאת בעצמך מחוקקת בבית המחוקקים.
גם פעילותך הקדחתנית להדחת הנשיא על-ידי תמיכה של תשעים חברי כנסת כפי שדורש החוק, מוקדמת מדי! אין לנקוט מהלך כזה בטרם בשלו התנאים! הביטי נא ימינה ושמאלה וראי איך פועלים חברי כנסת ותיקים, אל תרוצי מהר מדי! את יכולה להגיע לשום מקום סחוטה וחסרת אונים.
הנה כי כן, כבר בתחילת דרכך את נוכחת בדרך הקשה שפוליטיקה היא אמנות הבלתי אפשרי. כלומר כל דבר שהיה יכול להיות אפשרי, אמנות הפוליטיקה היא להפכו לבלתי אפשרי. הדבר הכי חשוב לפוליטיקאי הוא להישאר על מכונו עם איזוֹ שררה עלובה וכוח מדומה וזה לא מתאים לך! שובי אלינו אפוא כפי שהיית תמול-שלשום. חברה, את חסרה!