המחיר המוגזם שנהגה מדינת ישראל לשלם עבור שבויים, הוא צרה צרורה בדרך כלל והגורם הראשי למלחמת לבנון האחרונה בפרט. על סמך ניסיון העבר, העריך נסראללה שגם הפעם יזכה בהשגים משמעותיים של שחרור אסירים ערבים תמורת החיילים שחטף, בלי שישלם מחיר כבד. את מחיר הטעות הזאת שילמו לא רק הוא והלבנונים, אלא מדינת ישראל כולה, שנכנסה למלחמה בלי להיות מוכנה לה.
הגיע הזמן להפסיק את הטעות הנוראה הזאת. מדינת ישראל צריכה להבהיר בצורה ברורה וחד-משמעית שמחבלים ערבים שרוצחים יהודים ירצו את מלוא עונשם ולא ישוחררו בשום תנאי ואופן. אם הייתה עושה כך בעבר, היייתה נמנעת המלחמה הנוכחית. ורק אם תעשה זאת מעכשיו ולהבא תמנע חטיפות עתידיות. צריך להיות ברור לכל בר דעת: כניעה לסחטנות של שובי יהודים היא מתכון בדוק לחטיפות נוספות, וממילא סיכון חיי יהודים.
שבויים צריכים להחליף רק במסגרת של החלפת שבויים ובפרופורציות נורמליות, כמו שעושה כל מדינה בעולם. יש גם הבדל בין מצב של מלחמה למצב שבו נחטפים חיילים רק לצורך מיקוח. אחרי מלחמה, אפשר להחליף שבויים גם בפרופורציות מוגזמות, כל זמן שהמודד הוא של החלפת שבויי מלחמה בשבויי מלחמה. אסור אבל להשלים עם העובדה שעבור שבוי ישראלי שנחטף לא בזמן מלחמה, מוכנה מדינת ישראל לשלם מחיר שחורג מכל גבול של נורמלי ומקובל.
נכון. צריך לדאוג לחיילים ואזרחים. הדאגה צריכה להתחיל קודם כל בארגון הפעילות הצבאית בצורה שתמנע באופן המקסימלי האפשרי אפשרות של חטיפה. כמו שצריך לנהל את הפעילות הצבאית בצורה שתמנע ככל האפשר אובדן חיי אדם. אם אבל בכל זאת מצליחים לחטוף חייל, אין הדבר שונה מהצלחה להרוג חייל. צריך להצטער על מותו וללמוד לקחים כיצד למנוע מוות נוסף במקרה והוא נגרם כתוצאה מטעות. באותה מידה צריך להצטער על חטיפת חייל וללמוד את הלקחים. אבל בשום פנים ואופן לא לצאת מן הכלים בצורה לא נורמלית ולשלם מחיר שערורייתי.
מדינת ישראל צריכה להודיע בצורה ברורה ומחייבת, שעבור שלושת החיילים החטופים היא תשלם רק על-ידי שחרור שלושה מחבלים ערבים. המקסימום שאפשר לוותר הוא על כך שארגוני הטרור יבחרו את שלושת המשוחררים. לא יותר. או לחילופין, תמורת שני החיילים שנחטפו ללבנון ישוחררו כל מחבלי החיזבללה שנלקחו בשבי במלחמה האחרונה ועבור שחרור החייל שנחטף בעזה לא יועמדו למשפט חברי הפרלמנט והממשלה של החמאס שנעצרו בעקבות החטיפה. כמו כן, צריכה מדינת ישראל לגזור דין מוות על מחבלים שהורשעו ברצח יהודים ולהודיע שגזר הדין יבוצע אם יוצאו החטופים הישראלים להורג.
אחת המצוות החשובות ביהדות היא פדיון שבויים והיא קודמת לכל סוגי הצדקה. ההלכה היהודית אוסרת אבל לשלם סכום מופרז, זאת בהסתמך על הגמרא (גיטין מה, א): "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם". תשלום מופרז רק יעודד חטיפות ובמחיר הצלת יהודי אחד יסכנו חיים של רבים אחרים ויגרמו גם להתדלדלות המשאבים הכלכליים של הקהילה.
המהר"ם מרוטנברג, מגדולי ישראל ומנהיג יהודי אירופה לפני כ- 800 שנים, הושם בכלא ע"י הקיסר רודולף הראשון, בעקבות עלילת שווא של יהודי מומר. הקיסר דרש סכום עתק כפדיון לשחרורו. יהודי אירופה הסכימו בחפץ לב לשלם ונמצאו תורמים עשירים שהיו מוכנים לממן זאת. אולם, המהר"ם סירב לכך, כדי לא לעבור על פסק ההלכה.
הוא נשאר על כן מרצונו בכלא עד שנפטר שם, שבע שנים לאחר חטיפתו. הרמב"ן פוסק שההלכה הזאת תקפה גם במקרה שקיים איום להרוג את השבוי.
לפחות במקרה הנדון, נכון יהיה אם מדינת ישראל תאמץ לחיקה את ההלכה הזאת. אין ספק שבעשותה כך תציל בעתיד יהודים מגורל של חיים בשבי האויב. אנחנו במלחמה, ובמלחמה חיילים נהרגים וגם נופלים בשבי. אם רוצים לנצח במלחמה צריך לנהל אותה על-פי כללי הגיון ולא על-פי פרצי רגשות. נכון שהרגש מכתיב לשלם כל מחיר עבור החטופים. השכל אבל אומר: לא.
עד עכשיו, לא השכיל ההגיון החילוני להכתיב מדיניות נכונה בנושא הזה. אז יואילו נא להעזר בהגיון היהודי, ולנהוג על-פי ההלכה לפחות במקרה הזה ויקחו דוגמא מן המהר"ם.
