עם רוח גבית מבית המשפט העליון באמצעות "גאון" השופטים מישאל חשין, ועל בסיס פסקי הדין גני חב"ד וילדי בית"ר עילית, מנסה שרת החינוך, יולי תמיר, לפגוע בשוויון התקציבי בין זרמי החינוך השונים.
כן, לממשלה מותר שתהיינה מגמות, מותר לה ליצור אי שוויון לכאורה, על-מנת לתקן אי שוויון אחר גדול הרבה ממנו (למשל אפליה מתקנת בהעסקת נשים), אך אסור לממשל ליצור כזה אי שוויון מסיבות של פער אידיאולוגי בין פלחים שונים בחברה.
כן, לממשלה מותר להגדיר ספים לקיומם של מוסדות חינוך, להתנות את הקמתו של מוסד חינוכי בספים מספים שונים, ואם לא יעמוד בהם, ייאלץ לסגור את שעריו, אחרת יינעלו השערים ע"י גורמי החוק.
ודאי שיש קריטריונים בטיחותיים, שמחייבים רישוי שכזה, ודאי שהמבנה עצמו מחייב רישוי, וככל שהחברה הישראלית תצליח לחוקק חוק המחייב אותם ספים לקיומם של מוסדות חינוך, וככל שחוק כזה יעמוד במבחנו של בית המשפט, וככל שמנגד תהיה הקפדה על חוק לימוד חובה, אשר יחייב לימודים רק במוסדות המורשים, אזי תוכל הממשלה להוציא לפועל את רצונה הלגיטימי לממלכתיות הלימוד היסודי.
אך כל עוד אין חקיקה כזו, ואם היא קיימת, איננה נאכפת, לא ניתן בשום פנים ואופן להפלות תלמיד על תלמיד, דתי, חילוני, יהודי, ערבי WHAT EVER.
כן, בית המשפט נתן לכך אישור. אפילו בקשה לדיון נוסף אשר נדונה על-ידי בתו הרוחנית של השופט חשין, כבוד השופטת ביניש, נדחתה. אבל באמת מי צריך חברי כנסת, שרים ושופטים על-מנת להבין שזכותם של כל הילדים, בייחוד בשכונות מצוקה, הן שוות, גם ליום לימודים ארוך, גם לארוחה חמה. הקיבה של הילדים והצורך שלהם לשהות בסביבה לימודית יותר שעות אינה מבדילה כלל אם הילד חובש כיפה או לא, ואם חצאית היא מתחת לברכיים או מתחת לפופיק.
מפליא איך אנשים, לכאורה ליברלים, לכאורה עם ראש פתוח ודעות פתוחות, מכניסים עצמם לאפלה מוחלטת, מחזירים אותנו לחשכת ימי הביניים עם החלטות על בסיס של הפרדה גזעית בין דתיים לחילוניים, בין חרדים לדתיים, בין אגודה ובין החרדים הלא מפלגתיים, בין ערבים לבין שאינם ערבים.
יולי, קצינת החן שלנו מאום חשיבה, קרה לך משהו, קרה לך משהו מאד מאד מאכזב מאז היית חלק בלתי נפרד מהמחאה על סיאוב השלטון, על השחיתות, על החלטות בלתי מוסריות, ואנחנו עומדים ותמהים, גם אחרון המוהיקנים התקרנף ונותרנו יתומים.
