בשנים האחרונות אנו עדים להקמת ארגוני מחאה רבים, החל מתנועות הסרבנות של אנשי השמאל, וכלה בתנועות המחאה לקראת ההינתקות. אבל סיור במאהל המחאה של אנשי המילואים, שיצאו זה מקרוב מלבנון, נותנת תחושה שונה. אם התנועות הפוליטיות תמיד הדיפו ניחוח של צעירים, המנסים להתחיל את חייהם הפוליטיים בהקמת תנועות מחאה, הרי שהמחאה הנוכחית שונה בהחלט.
מי שמסייר באזור משרד ראש הממשלה מגלה תנועה בעלת אופי שונה, המורכבת מאנשים שמעולם לא חשבו על הפוליטיקה ורובם עדיין לא מעונינים בכך. מדובר באוסף אנשים שאיכפת להם והם באופן אמיתי דואגים לעתידה של המדינה. השבוע פגשתי את ניר קורן, לוחם בגדוד הסיור של חטיבת אלכסנדרוני המפורסמת, שחייליה הם אלו שהובילו את תנועת המחאה הנוכחית. ניר, שבחיי היום-יום שלו הוא סטודנט למשפטים ומדריך סיורים בירושלים, לא חלם שהוא יהיה ממובילי המחאה, "אחרי המחדלים שהיינו עדים להם, פשוט היינו חייבים לקחת אחריות" הוא אומר בראיון מיוחד ל"שלום טורונטו".
על איזה מחדלים אתה מדבר? "לאחר שגייסו אותנו בצווי 8, כשבוע וחצי לאחר תחילת המלחמה, הגענו לימ"חים (מחסני חירום, ד.ג.) וגילינו, כי הצבא לא התכונן לבואנו, היה נראה כאילו הם מופתעים שהגענו. אז שלחו אותנו לאימון ללא ציוד, ורק אחרי ארבעה ימים התחלנו לקבל את הציוד, שנראה יותר כמו ציוד ממלחמת העולם השנייה. אנחנו לא הבנו ועדיין לא מבינים למה גייסו אותנו באמצע החיים בצו 8, כאשר הם לא מוכנים לבואנו".
איך לדעתכם נוצר מחסור שכזה? "זו בדיוק הנקודה העצובה. לא היה מחסור, כמו שהיו כשלים. שמענו על מפקדי מחלקות, שסירבו לשלוח את חייליהם לקרב ללא ציוד מספק ופרצו לימ"חים, שם הם מצאו ציוד חדש שמשום מה אנשי הלוגיסטיקה בחרו להשאיר בידיהם. כשחזרנו לישראל נדהמנו לראות חיילות צעירות, שמסתובבות עם נשקים חדישים ומקוצרים, בעוד לוחמים שלנו שנדרשו לפשוט על בתים נאלצו להסתפק בנשקים מיושנים וארוכים".
האם היו גם תקלות בניהול הכוחות בשטח? "בוודאי. כבר בתחילת הלחימה כשהכניסו אותנו ללבנון, הודיעו לנו, שאנחנו נכנסים ל- 24 שעות ולכל היותר ל- 36 שעות. לאחר 36 שעות, כשכבר התחיל להיגמר לנו האוכל, הודיעו לנו שהמשימה השתנתה ואנחנו לא יכולים לצאת כרגע. ואני מדבר על מצב בו שוכבים לידי חיילים פצועים, שנפגעו מירי כוחותינו כבר בכניסה ללבנון, ומחקים לפינוי שלא מגיע. ברגעים כאלו אתה מרגיש, שהצבא שכח את הערכים עליהם חינכו אותנו שלא מפקירים פצועים בשטח."
בסיום הלחימה, התפרסמה החטיבה שוב, הפעם לא בשל מעשי הגבורה של לוחמיה, אלא בשל העימות בין הלוחמים למח"ט.
מי לדעתך אחראי לכשלים אלו? "הדרג המדיני והדרג הצבאי - מרמת המח"ט וצפונה. המפקדים חטאו בזלזול באויב, בחוסר היערכות ובהיעדר חשיבה יצירתית. בתחילת הלחימה חשבנו, שהמפקדים יודעים מה לעשות, אבל עם הזמן ראינו, שהם פשוט לוטים בערפל. השיא הגיע במהלך הקרבות, כשצירפו ללוחמי גדוד הסיור עיתונאי וצלם זרים, שמלבד העובדה שהיינו צריכים לשמור עליהם, חששנו שהם מסגירים את מיקומנו לאויב. כאשר שאלנו את המח"ט למה הוא עשה זאת, קיבלנו את התשובה "האינטליגנטית": "ככה, כי אני החלטתי". אבל גם המפקדים שמעליו והמערכת כולה תיפקדו בצורה מזעזעת. כך לדוגמא, שלחו כוח של סיירת צנחנים לפעילות עם תצ"אות (תצלומי אויר, ד.ג.) של השטח משנת 1986".
היכן בא לידי ביטוי הכשל המדיני? "ראש הממשלה אחראי אישית על הרג עשרות חיילים לשווא ביומיים שלאחר ההסכמה על הפסקת אש. אין שום תירוץ או הצדקה לשלוח חיילים למות, לאחר שכבר הגיעו להסכם מדיני. הרגשנו בפעם ראשונה בחיינו, שמשתמשים בחיילי מילואים כפיונים על לוח שחמט, שכל יעודנו הוא למות על-מנת להגן על מעמדו הפוליטי-מדיני של אולמרט. הרגשנו כמו הצבא המצרי ב- 67'. שמענו דיווחים ברדיו על כיבוש כפר בדרום לבנון ובאותה עת הסתתרנו באחד הבתים מפני הירי המדויק של לוחמי חיזבאללה".
האם אתם מסתפקים בוועדות החקירה שמינה אולמרט? "לא ולא. אולמרט טוען בכל הזדמנות, כי הוא נגד הלקאה עצמית והכפשת הצבא, אבל במינוי הוועדות הממשלתיות, שלא יחקרו את תפקודו, האשם הוודאי יהיה בסופו של יום הצבא ואנשי המילואים. אנחנו רואים בהחלטות האחרונות של אולמרט כהמשך המדיניות המבזה והרשלנית שלו".
אלו האשמות קשות, מה הארגון שאתה חבר בו דורש? "אנו דורשים תיקון מיידי של הכשלים במערכת הצבאית. ללא שינויים אלו, רבים מחברי לא יבואו בקריאה הבאה של צה"ל למלחמה הבאה, הם פשוט לא יתגייסו. מפקדים רבים בחטיבה אמרו, שאם המח"ט לא היה עוזב את החטיבה (המח"ט עוזב לאור קידומו למפקד אוגדה!!, ד.ג.) הם היו מחזירים את פנקסי המילואים שלהם. חשוב לציין, אנחנו אידיאליסטים ומלאים במוטיבציה, אבל חייב להיעשות שינוי. השלב הבא הוא שמי שאחראי על המחדלים חייב לשים את המפתחות וללכת הביתה אולמרט, פרץ וחלוץ. גם מי שהיה בצמרת הביטחונית מאז הנסיגה לפני 6 שנים חייב לתת את הדין".
איך אתם מתכוונים לפעול בהמשך? "אנחנו רוצים לאחד את כל תנועות המחאה של האזרחים והמילואימניקים ולהקרין את עוצמתנו. כפי שנלחמנו עבורנו, עבור ילדינו ומשפחתנו, אנחנו רוצים גם בשינוי עבורם. אני יצאתי למלחמה וסיכנתי את חיי עבור משהו גדול יותר ממני וממך. נלחמתי לא רק עבור משפחתי בארץ, אלא גם עבור משפחתי בצרפת ובאמריקה, ולכן היום אנחנו נאבקים לשינוי עבורם ורוצים לאחד כוחות לשינוי ההכרחי. בשלב הראשון אנחנו מתחילים בארגון עצרות מחאה במקומות שונים בארץ ובעולם ומצפים לארגן בשבוע הבא הפגנת ענק של כל הציבור".
מה תהיה הקריאה שלכם בהפגנה? "אנחנו נעלה את דרישותינו להפקת לקחים ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית. כמו כן נניע את תחילת השינוי על-ידי החזרת הסיסמא "אחרי" ללקסיקון הישראלי ולא כמו אולמרט, שדוגל בסיסמא "אחרי המבול". לכן אני פונה גם לישראלים וליהודים שאיכפת להם, בארץ ובחו"ל, להצטרף לתנועה שלנו ולהביע את תמיכתם ואת רעיונותיהם, כי כולנו חייבים להיות חלק מהשינוי".
>
