המלחמה והאופק המדיני

במלחמה זו התגלו כשלים רבים. קולות רבים דורשים הקמת ועדת חקירה משפטית או ממלכתית. הנהלת המועצה החליטה לא לנקוט עמדה לגבי צורת החקירה הרצויה. גם בין חברי ההנהלה נשמעו דעות לכאן ולכאן. ראש הממשלה הכריז על צורת החקירה הרצויה לו, אבל אין כל וודאות שנאמרה המילה האחרונה בנושא זה, וגדולה ההסתברות שההחלטה תהיה אחרת. תהיה צורת הבדיקה אשר תהיה, מה שדרוש באמת היא בדיקה מהירה של ההתרחשויות, הפקת לקחים ויישומם בהקדם. יתכן שבעקבות הממצאים יהיה צורך לבוא חשבון עם בעלי תפקידים בכירים, אך העיקר והדחוף הוא לתקן את הפגמים והכשלים ביעילות ובמהירות כדי להיות מוכנים טוב יותר להתמודדות אפשרית בעתיד הלא רחוק. הנושאים העיקריים הדורשים בדיקה הם: 1. תמונת האויב שצוירה ע"י גופי המודיעין השונים לפני ובעת המלחמה. 2. תהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני והצבאי לפני ותוך כדי הלחימה. 3. מוכנות צה"ל למלחמה זו, והביצועים בשדה הקרב של כל הזרועות והרמות. 4. מוכנות העורף האזרחי וניהולו בעת המלחמה. 5. ההסברה, הדוברות, ביטחון שדה והצנזורה. החקירה צריכה לבדוק את המהלכים בתקופת המלחמה וכל מה שהוביל אליה בשנים שקדמו לה! על ממשלת ישראל להשקיע בעדיפות עליונה, בשיקום המערכות הביטחוניות, הצבאיות, האזרחיות והחברתיות שכשלו במלחמה כדי להחזיר את היעילות לכוחות הביטחון ואת אמון העם ביכולותיו. ביטחון ישראל חייב להתבסס על צה"ל חזק, המוכן כראוי למשימותיו אולם גם על הסדרים עם המדינות השכנות; זאת כדי לצמצם ולהרחיק את האיומים ולמנוע שימוש בלתי הכרחי בכוח הצבאי. מעבר לבדיקת העבר, על ישראל לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח למימוש האינטרסים החיוניים שלה, על בסיס התהליכים המתחוללים באזור. במרחב האזורי הערבי והאיסלאמי מתרחשים עתה במקביל מספר תהליכים משמעותיים מאוד שיש בהם סיכונים לא מעטים אך גם סיכויים שאסור להחמיצם. התחמשות אירן בנשק גרעיני ופעילותה החתרנית מציבים בפני מדינות ערב אתגרים וסיכונים ניכרים. קיים איום על יציבות המשטרים "המתונים" הנובע גם מההקפאה למעשה של התהליך המדיני הישראלי-פלשתיני והמשך הפעילות הביטחונית הישראלית בשטחים. גם מדיניותה של ארה"ב המכוונת לדמוקרטיזציה, גם אם היא מוצדקת לטווח ארוך, גורמת לערעור יציבותם של המשטרים באזור. עם זאת ארה"ב היא המעצמה היחידה שיש לה היכולת למנף פוטנציאל מדיני, כלכלי ואסטרטגי כדי להתניע תהליך מדיני חיובי אזורי כתוצאה מהמלחמה. היא גם ידידתנו המשמעותית ביותר, ועל ישראל לתאם עמה את מהלכיה העיקריים. נוצר, אפוא, חיבור אינטרסים ייחודי בין ישראל לבין המדינות המתונות ומעצמות אזוריות ועולמיות המאפשר האצה של תהליך ההסדרים שישלים את "חגורת השלום" והחייץ האסטרטגי סביב ישראל. לקח מרכזי מהנסיגה מלבנון (2000) ומהנסיגה מעזה הוא שפתרונות חד-צדדיים שנכפים ע"י צד אחד ללא הדברות עם הצד האחר וללא חתירה להסכם אינם תורמים ליציבות ארוכת טווח. יציאות חד-צדדיות אלה לא נוצלו במידה מספקת כדי לחזק את ממשלת לבנון ואת מעמדו של אבו מאזן. יש לפעול איפוא בערוצים הבאים: א) הערוץ הפלשתיני: היציאה מעזה היתה מהלך נכון גם אם היה עדיף שתעשה בהסכם. יש לפעול בנחישות לחידוש ההידברות עם הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), כדי לבנות מחדש את מערכת היחסים עם הפלשתינים שתוביל למו"מ על הסדר עמם. בהעדר הסכם יש לנקוט במהלכים בלתי מותנים להבטחת אופיה היהודי דמוקרטי של מדינת ישראל. במקביל יש להשלים את הקמת הגדר הביטחונית ופינוי מאחזים בלתי חוקיים והתנחלויות מבודדות כדי להבטיח את שמירת החוק ולמען צמצום החיכוך עם האוכלוסיה הפלשתינית. ב) הערוץ הלבנוני: נכונות להדברות עם לבנון והסכמה על הסדרים שימנעו את חידוש איום החיזבאללה ע"י החלשתו, תוך חיזוק המשטר הלבנוני הנבחר ע"י שיקום דרום לבנון באמצעות ממשלת לבנון ובעזרה בינלאומית. ג) הערוץ הסורי: בחינה מחדש של המסלול הסורי מתוך כוונה להגיע בתאום הדוק עם ארה"ב למו"מ שישיג הסדר שיבטיח הוצאת סוריה ממעגל העימות, תוך פרוז המרחבים האסטרטגיים המאיימים על ישראל, ניתוק הציר עם אירן והמרתו בתמריצים מדיניים וכלכליים בנוסח אלה שניתנו בזמנו למצרים בהסכם השלום. למען מטרות אלה, ותוך הבטחת האינטרסים החיוניים לנו, תהיה ישראל מוכנה לשקול ירידה מרמת הגולן. ד) דיון מואץ על הנוסחה הסעודית שקיבלה את אישור הליגה הערבית בשנת 2002. תיקון הליקויים ושיקום המערכות קודמים לכל. הליכי הבדיקה חייבים להיות מהירים ויעילים, ובמקביל יש לפעול בתבונה ובהתמדה בערוצים מדיניים.