יום שישי בבוקר מול משרד ראש הממשלה, חולי סרטן המעי הגס ובני משפחותיהם קושרים עצמם באזיקים לשער משרד ראש הממשלה, חלקם צובעים עצמם בצבע אדום שמסמל את דם החולים. הם נושאים שלטים ולובשים חולצות עליהן נכתב "ארביטוקס שווה חיים" וגם "הצילו את חולי הסרטן".
המאבטחים חסרי אונים וגם השוטרים בניידות המשטרה המגיעות למקום בוחרים שלא להתערב. איש אינו רוצה להיות מתועד ע"י צוותי החדשות גורר חולה סרטן בכוח או מפזר הפגנה של חולי סרטן. לעת עתה הם מסתפקים בבקשות לא לצלם את המשרד עצמו מטעמי ביטחון שדה וצפייה מרחוק במפגינים.
צוותי החדשות מסיימים את מלאכתם במהירות ונעלמים מהמקום. יום שישי, משרדי הממשלה ריקים כמעט וגם כך איש אינו שומע מבעד לזגוגיות הכפולות.
חולי הסרטן וקרוביהם אינם אלימים, הם אומנם קשורים באזיקים לשער, שורקים במשרוקיות וקוראים קריאות לשרי הממשלה אך אינם מתעמתים עם איש.
השעות עוברות, אחד החולים כמעט ומתעלף, הוא שובת רעב מזה שבוע, בתו בת ה- 16 מגישה לו מים ומנסה לשכנע אותו לעזוב אך לשווא. חולה אחר נושם בכבדות בשמש החמה. איש אינו ניגש לדבר עם השובתים מלבד השוטרים מדי פעם. איש אינו מתקשר. במשרדו של שר הבריאות ניתן להשיג רק את אחת העוזרות, גלית, בינה לבין השובתים מתפתח ויכוח קולני בטלפון.
לאט לאט הייאוש משתלט על השובתים, כמה מהם קורסים בצד בצל. בשביתה הקודמת הוצף גן הורדים באנשי תקשורת, חברי כנסת ועסקנים, כל אחד בא לזכות בנתח שלו. מה נשאר לחולים? רוב הציבור אינו מבין על מה שובתים שוב החולים ואולי זה הזמן למספר הסברים וקצת סדר:
בישראל קיים סל שירותי בריאות, מהו סל שירותי הבריאות? סל שירותי הבריאות הוא רשימת השירותים הרפואיים והתרופות הניתנים לתושבי ישראל בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הרשימה המפורטת של תכולת סל הבריאות מופיעה בתוספות לחוק. כנקודת מוצא, עם כניסתו של החוק לתוקף, נקבע שסל הבריאות הבסיסי יכלול את:
1. שירותי הבריאות שנתנה קופת חולים הכללית לחבריה,.
2. שירותי הבריאות שנתנה המדינה לתושב.
3. אשפוז יולדות ויילודים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.
4. שירותי רפואה בעבודה.
5. התרופות שנתנה קופת חולים הכללית לחבריה.
קודם לחקיקת החוק נבדלו קופות החולים זו מזו בשירותי הבריאות שסיפקו. קופות עשירות יכלו לספק שירותים נרחבים יותר. חוק ביטוח בריאות ממלכתי קבע סל בריאות אחיד, משותף לכל הקופות.
מדי שנה מוגשות כ- 400 תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל התרופות, מדובר בפיתוחים חדשים המציעים מענה למחלות רבות. משיקולי תקציב לא כל התרופות זוכות להיכנס לסל. ישנה ועדה המחליטה אילו תרופות תכנסנה לסל ואלו לא. משמעות הדבר היא כי מי שנזקקים לתרופה שאינה בסל נאלצים לרכוש אותה מכספם.
מכיוון שמדובר לרוב בפיתוחים חדשים (יקרים) – פועל יוצא הוא שמחירן של רוב התרופות הללו יקר להפליא וקשה לחולים לעמוד בו. לחולים בסרטן המעי הגס גרורתי קיים היום מענה בשוק התרופות: אווסטין וארביטוקס, שתי תרופות ביולוגיות חדשניות פרי פיתוח ארוך ויקר. כאמור, בהתאם לעלות הפיתוח כך גם עלות התרופות, בין 20,000 ל- 30,000 שקלים בחודש.
ב- 2005 הוגשה תרופת האווסטין לסל התרופות אך לא נכללה בו, רק לאחר מאבק של עמותת הקו האחרון לחולי סרטן המעי הושגה תרומה ממר טומי לפיד, אז יו"ר שינוי, וכ- 20 מיליון שקלים מהסכום שקיבלה מפלגתו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים הועבר לסל למימון ייעודי של תרופת האווסטין – אך בהתוויה צרה מאד – לחולי סרטן המעי הגס כקו טיפולי ראשון, רק לאותם חולים המוגדרים קו ראשון ואשר להם גרורה אחת באתר מרכזי אחד.
פירוש הדבר כי פחות מ- 20% מהחולים קיבלו מימון לתרופה, כל היתר? הם נאלצו לממן את התרופה בעצמם, מחסכונות, תרומות, קיבוץ נדבות או בפשטות - לא לרכוש את התרופה היחידה העשויה להאריך את חייהם.
תרופת הארביטוקס לא נכללה כלל בסל למרות שהיא מהווה רצף טיפולי למחלה. חלק מהחולים שמטפלים באווסטין יזדקקו לארביטוקס וחלק יטופלו מתחילת דרכם בארביטוקס בלבד. לאחר שביתת הרעב הקודמת, שנמשכה 16 יום, הוגדל תקציב סל הבריאות ב-350 מיליון שקלים ותרופת האווסטין נכללה בו ב- 80 מיליון שקלים הפעם, אך הארביטוקס נשארה שוב בחוץ ואיתה גם החולים הנזקקים ששבו לשבות רעב בלית ברירה.
שביתת רעב הורסת את הגוף, היא פוגעת בכל התפקודים, גופניים ושכליים. בין היתר עלולה שביתת רעב לגרום למצב של היפונתרמיה כתוצאה מפיחות ריכוז הנתרן בפלסמה של הגוף. ואם כך הדבר באדם בריא - תארו לעצמכם מה קורה לאדם חולה סרטן במצב כזה. אולי זה ימחיש עד כמה החולים נואשים.
כל שנדרש הוא כ- 35 מיליון שקל כדי לפתור את הבעיה. החולים תוהים מדוע כל אותן אנשים שקיבלו חיים, פשוטו כמשמעו, בזכות השביתה הקודמת, בינן הורים לנמוכי קומה, חולות בסרטן השד וסרטן הדם ועוד רבים אחרים אינם מגיעים לחזק את ידיהם ולו רק במילה אחת במהלך השביתה הנוכחית. המאהל מיותם כמעט, גם התקשורת אינה מראה עניין רב, יש להם דברים אחרים לענות בהם והחולים מצטיירים כ"נודניקים", הם כבר קיבלו כסף, לא?
אז לא. הם לא קיבלו כסף ולא מענה והם ממשיכים למות מחוסר משאבים, במדינה מתוקנת שיש בה כסף כמעט לכול, עדיין הרפואה מפלה בין עשיר לעני. היו סמוכים ובטוחים שאף חבר כנסת לא יאלץ לוותר על רכישת תרופה מצילת חיים או טיפול יקר אחר. רק אלו שאין להם, אלו שלא ידעו שעליהם לבטח עצמם בביטוח בריאות פרטי מעבר לביטוח הבריאות הממלכתי והביטוח המשלים שקופות החולים כל כך מתאמצות לשווק לנו. הם ימשיכו למות. פשוט ככה.
השעה כבר שתים וחצי בירושלים, החולים מוותרים, אפסו כוחותיהם, הם משחררים את האזיקים וחוזרים למאהל בצעד כבד. האם באמת חייבים לחכות עד שמישהו מהם יבחר לעשות מעשה קיצוני יותר? האם באמת לא ניתן למצוא פתרון למצוקה לפני שמישהו ישלם בחייו?
