בשני המאמרים הקודמים "דיאגנוזה על דמוקרטיה מונשמת", כתבתי על הרשות המבצעת, המחוקקת, והשופטת. הפעם תקבלו על קצה המזלג, כמה שורות על הרשות הנושכת: התקשורת. משרתי ציבור באים והולכים, אבל התקשורת, לעולם נשארת. במלוא ערוותה האתית, ובמלוא עוצמתה.
במדינה דמוקרטית, קשה מאוד להגיע ליעדים פוליטיים בניגוד לדעת הקהל. מי שיתעקש יחוש על בשרו מה פירוש צעידה מול רוח סערה. ברצותה, התקשורת היא רוח סערה. כל גוף בעל אינטרסים, אם יקבל את הרוח הזו בגבו - ירחף אל יעדיו. נתניהו חוטף את הרוח בפרצופו, ולכן הכול קשה אצלו - אפילו שהוא צודק! יריביו (לא משנה מי) זוכים לרוח גבית - לכן פיקציה כמו אולמרט הצליח להגיע להגה.
שורה תחתונה, התקשורת בזכות יכולתה לעצב דעת הקהל, משנעת המונים, משל היו עלים נידפים ברוח. מכאן עוצמתה. ופוליטיקאים שזקוקים לאהדת הציבור (יותר מסקטורים אחרים), יודעים מה התקשורת רוצה. אם היה מקובל לומר על התקשורת שהיא המעצמה השביעית, יותר ויותר מתברר, שהיא בעצם המעצמה הראשונה. ככה זה במדינות דמוקרטיות. בוש יכול להפיל משטרים באסיה, והתקשורת האמריקנית יכולה להפיל אותו.
בישראל, אנשים טובים נרתעים מכניסה לפוליטיקה. היא נתפסת בעיני רבים, כבריכה מעופשת. אנשי איכות, אין להם את הדחף לזנק לבריכה כזו שטיפוסים כמו עמרי שרון ושלומי עוז, הם המצילים עם המשרוקית. התקשורת חייבת לסלק מסוכת המצילים, טיפוסים כאלה, ולנקות את הבריכה, כדי שאנשים טובים יזנקו למעגל המחליטים.
זה חשוב ברמה קריטית. מנהיגים שאינם איכותיים, יכולים להמיט שואה על המדינה. ישראל איננה ארה"ב, ויכולת הספיגה שלנו מאוד מוגבלת. זוהי המציאות. כדי לשרוד, ולהתפתח, אנחנו חייבים בשלטון את הכי טובים שיש. וכדי שהציבור ידע לזהות אותם, התקשורת חייבת לאמץ קוד רציונאלי, נטול שנאות, והעדפות. אחרי שרשרת המחדלים במלחמה האחרונה, נשמעים קולות שממליצים לתקשורת לעשות "חשבון נפש". מה שצריך לעשות זה "ריסט" על כללי האתיקה.
למה היא לא עושה זאת? הנה לכם התשובה: רוב העיתונאים, בעלי השקפה מדינית שמאלנית. מי שלא מודה בזה - שקרן, ומי שלא מזהה את זה - עיוור! מאחר שאין עליהם מורא (הכוח משחית!), הם מרשים לעצמם, לנצל את העוצמה שבידיהם, כדי לקדם את האידיאולוגיה שלהם. בנאום "האתרוג" המפורסם של אברמוביץ', הוא העיד על עצמו: "אני עיתונאי עם אג'נדה". רוצה לומר: מי שיתחייב לבצע את האידיאולוגיה שלי - יזכה להגנתי. סטאלין לא היה מנסח זאת יותר טוב.
משל האתרוג מכיל בתוכו אמירה: יריב אידיאולוגי = אויב, ורק אנחנו העיתונאים, יודעים מה נכון!!! איך אפשר לשכנע יהיר, שהוא עיוור? בדמוקרטיה בריאה, עיתונאים כמו אברמוביץ' היו מוקעים. בדמוקרטיה חולה, קריאתו של אברמוביץ' זכתה להיענות גורפת. התוצאה: חורבן מדיני/ביטחוני בלי אשמים.
לתוכנית הגירוש הרי לא היה רוב בציבור ובכנסת. איך הצליח שרון להשיג רוב? הנה לכם התשובה (שכלבי השמירה יודעים אותה): ג'ובים! ובמילה אחרת - שוחד! עמרי, ואבא שלו - הציעו שוחד לאנשי ליכוד כדי שימירו את האידיאולוגיה שלהם. כלבי השמירה ראו והחרישו. רצו את ההינתקות, ומבחינתם, אין זה משנה שמספק אותה חשוד בפלילים. וכלבי שמירה שעוצמים את עיניהם לנוכח מעשה שחיתות, והתנהלות דיקטטורית, פוגעים פגיעה אנושה באמון הציבור בתקשורת ובדמוקרטיה. ואם יש בין העיתונאים שלא יודע על מה אני מדבר, לו אני ממליץ - תביט במראה.