והנה, היום (ה', 7.9.06) עומדים להכריז על כוכב נולד חדש. ג'קו, רפאל ומאיה הפכו לבני בית אצל רוב אזרחי ישראל: אנחנו מדברים עליהם בשיחות שישי שלנו, מנתחים את סיכויי הזכייה של כל אחד מהם, מחמיאים על הלבוש שלבשו בתוכנית האחרונה, מצליפים בהם על בחירות שירים גרועות, מהללים בחירות שירים טובות, ובעיקר - הופכים אותם לאלילים צעירים.
יום לאחר זכייתה של נינט טייב בתחרות "כוכב נולד" נפל דבר בישראל. העיתון האיכותי הארץ פרסם תמונה גדולה של נינט בחציו העליון של העמוד הראשון, השמור לנושאים רציניים כמו ביטחון, פוליטיקה וכלכלה. הברנז'ה התקשורתית מכירה היטב את קו פרשת המים הזה, המסמל את "נפילתו" של האיכותי בעיתוני ישראל לשבי הרייטינג. יש רבים הרואים בפרסום התמונה של נינט בהארץ כאירוע מכונן בתהליך ההצהבה התקשורתית אשר פשה בכל עיתון, תחנה וערוץ - פופולאריים כאיכותיים.
מאז, כאמור, ניסה הארץ לחזור למתכונתו המכובדת והרצינית, אולם, כפי שנאמר בהתחלה, למרות שהארץ חזר לתפקידו כעיתון איכותי, נפל דבר בישראל. אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו ידיעות, מעריב וערוץ 2? כלומר, אם הארץ מתייחס לזכייתה של נינט טייב כחדשות הראויות לעמוד הראשון בעיתון, כיצד ניתן לקטרג על כלי התקשורת הפופולאריים, הדוהרים קדימה לעבר הצהוב, ההופך עם הזמן כהה יותר ויותר?
נינט טייב היא בחורה נחמדה וזמרת נפלאה. הבעיה אינה בנינט טייב הבן אדם, אלא בנינט טייב המושג, המוצר, הסמל: ה"נינטייב". אין טעם לכתוב דברים שכבר נכתבו ונאמרו פעמים כה רבות על תופעת ה"כוכב נולד", אשר מרדדת את המוזיקה, משטיחה אותה, יוצרת סטנדרט אחיד, מקדשת את הנעים/רגוע/מיינסטרימי/גלגלצי ומייצרת כוכבי אינסטנט אשר הופכים בן לילה מנערים רגילים בני 19-20 למושאי הערצה בקנה מידה בלתי נתפס, אך בן לילה גם עשויים להיות מוטחים בעוצמה לעבר המציאות, ולחזור להיות אנונימיים, ולא פעם עם בעיות נפשיות.
המדאיג יותר הוא השתעבדותה העיוורת של התקשורת לאותם "כוכבים". הנה בעמוד ראשון של עיתון הפנייה לראיון עם נינטייב, והנה בעמוד ראשון של עיתון מתחרה הפנייה לראיון זוגי עם נינטייב ובן זוגה, יהודה לוי, "כוכב" מסוג אחר בפני עצמו. הנה כתבה במהדורת החדשות של יום שישי על אלבומו החדש של הראל - סקעת או מויאל, רק תבחרו, והנה ההוא בתוכנית האירוח, והנה ההיא בתוכנית הראיונות, והנה שניהם על שער המוסף, והנה ידיעה בלעדית על שתיהן, והנה תמונה בלעדית שלו, והנה תמונה בלעדית שלה, והנה תמונה בלעדית שלו ושלה (!) אשר נצפו יושבים שם או כאן או שם.
התקשורת מתמסרת בקלות לנינטייב כזו, אשר סוחבת על גבה מאות אלפי מעריצים ומעריצות ואומרת את מה שמכתיבים לה להגיד (או יותר נכון, לא אומרת את מה שלא כדאי מסחרית להגיד). כך חיים להם שני המוצרים המסחריים בסימביוזה: מצד אחד, התקשורת זוכה לרייטינג, לפרסומות ולרכישת ה"מוצר" על-ידי הקוראים או הצופים, ומצד שני, המוצר ה"נינטייבי" זוכה לאהדה ולחשיפה, שהרי הם לחם חוקו.
הארץ אומנם הסתנוור לרגע מבוהקו של עגל הזהב הקרוי רייטינג, אלא שהוא נמלך בדעתו וחזר ל"שפיותו". ראוי ששאר אמצעי התקשורת יקבלו פרופורציה ויבינו כי במשחק האכזרי על הרייטינג, הם מאבדים אנשים בדרך - אנשים שלא כל כך מתעניינים באיזה בית קפה ישבה נינט אתמול, באיזה מסיבה יבלו מחר ג'קו, מאיה ורפאל, או באיזה מסעדה יאכל מחר הראל - מויאל או סקעת, רק תבחרו.
חשוב להזכיר שנית: הביקורת אינה מופנית כלפי נינטייב ודומיה, הביקורת מופנית לתקשורת. כלי התקשורת צריכים להמשיך לכתוב על נינט, אלא שאסור להם לאבד את הראש והפרופורציות. מדובר אומנם בבחורה צעירה ומוכשרת, הגוררת מאחוריה שובל של מעריצים, אך מעבר לכך, אין עוד הרבה. במקום עמוד ראשון וכתבות שער, יש להעביר את הכתבה לעמודים אחוריים. במקום התעסקות רכילותית באדם כזה או אחר, יש להתעסק בהשלכות התרבותיות העמוקות של "כוכב נולד" ותוצריהם. אחרי הכול, נינטייב היא בסך הכול בחורה צעירה שנקלעה לעולם האכזרי של כרישי הפרסום ויחסי הציבור די במקרה. נינטייב מייצגת מוצר מסחרי שמופק, מולבש, מבוים, מתוזמר, מנוסח ומתוכנת על-ידי מערכת משומנת של מפיקים וסוכנים אשר רוצים לגרוף קופה על הגב הצר של אותה נינטייב או אותו הראל - מויאל או סקעת, רק תבחרו.
