בהנחה שהעיתונות הכתובה והוירטואלית משקפת כאספקלריה את מצבנו הכלכלי, הפוליטי, החברתי והמוסרי, הרי שאנחנו בצרות. הבעיה שלנו, כמדינה, כאומה וכחברה, היא היעדר מנהיגות מוסרית. העובדה שאזרח מספר 1 נחשד בעברות מין חמורות (וגם אם נניח שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו), מעידה אלף מונים שאיבדנו את המצפן. גם אם תסתיים הפרשה בהודעה ש"אין די ראיות חותכות", או בהחלטה שלא להגיש כתב אישום, משום שלא ניתן לבסס כתב האשמה מוצק, כבר עתה ברור כי התיק מסריח. יותר מזה, מדרג ההתקדמות במדינת ישראל מסריח. אין שום מערכת בקרה בדרך למעלה, שתבלום ותסנן אנשים בלתי מוסריים. לצערנו, גם העיתונות הכזיבה בעניין זה, כש"נרדמה בשמירה".
עצם העובדה שאדם פוליטי התקדם לצמרת הנהגת המדינה, למרות דפוסי התנהגות "בעייתיים", שלא לומר "שערורייתיים" אומרת דרשני. הנשים שלא התלוננו יצאו כנראה מנקודת הנחה שמעמדו הרם וכוחו הפוליטי, משמשים כמבצרו ומגנו. ברור לכל בר דעת כי בפוליטיקה שלנו, ככל הנראה, קרו וקורים מקרים דומים, אלא שאלו לא זכו להיחשף ולהגיע לכותרות.
מקרים אחרים נשארו עלומים משום שהאדם שביצע אותם מוגן, מרופד ומדושן על-ידי חבריו הרוצים ביקרו. היהירות, התעוזה, הזלזול המוחלט בכבוד האדם ובכבוד האישה אמורים לפסול אדם מלשמש מנהיג פוליטי. לא כך אצלנו. איך קרה שאנשים עוברים שדרת תפקידים במשך שנים רבות, ומעשיהם הנלוזים "מחליקים" להם, ורק הנפגעות נותרות עם צלקות נפשיות? איך ייתכן שהשתרשה אצלנו נורמה של אלם ושתיקה כלפי הטרדות מצד בעלי שררה? עובדה זו מעידה כנראה על חוסר אמון של המתלוננות במערכת המשפט שתוציא את הצדק לאור. כיצד ייתכן ש"קשר השתיקה" נמשך שנים כה רבות, ולא חסם איש מלהתקדם בסולם הדרגות?
מה עוד עלינו לעשות כדי להחדיר למודעות הנערות הצעירות והנשים הבוגרות ש"יש מה לעשות". שאין לשתוק על הטרדות מיניות. כיצד נחנך את בנותינו הצעירות שמיניותן מיועדת לשמחתן ולהנאתן, ואין לאיש הזכות לחלל את כבודן?
אני פונה לכל הנשים הצעירות ולכל הנשים באשר הן. עוצמתכן והצלחתכן אינה תלויה במיניות שלכן. להיפך. ככל שהדבר ייראה תמוה, שימוש שאינו לצורך אהבה או הנאה במיניות יחליש אתכם, יקבע אתכן במצב תלותי וסביל, ויחסום אתכן מהתקדמות מקצועית. המיניות שלכן היא מתנה נפלאה בראש ובראשונה ל ע צ מ כ ן. עשו בה שימוש להנאתכן ולשמחתכן.
ובאשר למנהיגות מוסרית למדינת ישראל. למנהיגים אמיתיים יש בסיס ערכי מוסרי וחזון, להבדיל ממנהלים, או אדמיניסטרטורים, יעילים ככל שיהיו, החפים מכך. לכן, מעשיהם הם טכניים בעיקרם, חסרי חוט שדרה ערכי, ואין בהם כדי לגרום לשינוי אמיתי באורחות חיים בחברה ובדרכי חשיבה. הם אינם מסוגלים לסחוף אחריהם אנשים, ובוודאי שלא לעשות שינוי אמיתי. הסיבה העיקרית לקיבעון ולבינוניות במערכות השלטוניות בישראל היא היעדרותם של מנהיגים ממשרות המפתח במערכות אלו, ואיוש התפקידים החשובים באדמיניסטרטורים.
על מדינת ישראל לעודד תוכניות מנהיגות באוניברסיטאות ואף בבתי הספר, כדי ליצור קאדר מנהיגותי בעל כישורים, יכולות ותשתית ערכית. צעד זה חיוני להמשך עתידנו כמדינה וכחברה.
