בחמישי במרס 2003 התפוצץ מחבל מתאבד באוטובוס קו 37 בחיפה. בפיגוע נרצחו שבעה עשר אנשים, תשעה מהם צעירים בני פחות משמונה עשרה, תלמידי בית ספר בדרכם חזרה לביתם.
בין התלמידים הללו נרצח אסף צור, תלמיד כיתה י"א, כמעט בן 17 במותו.
אסף הוא הבן שלי.
באותו לילה עצרה המשטרה ערבי תושב חיפה בשם מוניר רג'בי ואת אחיו הקטין. שניהם גרו בחיפה מזה שנים רבות, החזיקו בתעודת זהות כחולה ועבדו בחיפה ברפדיה בבעלות יהודית.
לאחר זמן התברר כי אחיהם, חאפז רג'בי, היה המסיע שהביא את המחבל לחיפה, חאפז החזיק גם הוא בתעודת זהות כחולה ועסק בהסעה של סחורות מחברון לישראל. מוניר סייע לאחיו בהכירו את חיפה.
מצב אבסורדי ובלתי אפשרי זה הבהיר לנו בדיוק איפה אנו חיים. משפחה מזרח ירושלמית שקיבלה תעודות זהות כחולות, חלק מחבריה חברים בחמאס, גרה חלקה בחיפה וחלקה בחברון, נפגשת בימי שישי על הר הבית כאשר החלק החיפאי מגיע בהסעה שמאורגנת על-ידי המסגד המקומי בחיפה.
רק מספר חודשים קודם לכן הסתירו ערבים מן הגליל ממשפחת בכרי את המפגע שהתפוצץ בצומת מירון, אותו מפגע הזהיר שתי בחורות ערביות שירדו מן האוטובוס, אבל לא מצאו לנכון להזהיר את כוחות הביטחון על הפיגוע שעומד לקרות.
במלחמה האחרונה הופיע אביהם של הילדים שנהרגו מקטיושה בנצרת והצדיק את נאסראללה ואף "סלח" לו על הרצח, הילדים הפכו לשאהידים, יקירי הקהילה המוסלמית.
היום הנושא שוב בחדשות. סגן ראש עיריית חיפה מודח לאחר שבמלחמה התבטא בזכות ארגון החיזבאללה בעוד טילים נופלים על חיפה ואינם מבדילים בין שכונות ערביות או יהודיות. חברי כנסת ערבים נוסעים לדמשק ואינם מבינים מה רע בכך, אז יש חוק, אז מה?
מה שמפליא הוא שאין חדש תחת השמש ואין חדש בנסיעת הח"כים הערבים לדמשק, הרי עזמי בשארה כבר נסע וביקר את החיזבאללה ועד היום לא נעשה שום דבר עם זה. ובכלל יש במדינה נכונות מדהימה לללכת לקראת ערביי ישראל רק כדי לא להעיר את השד שבבקבוק. אם נתעלם אולי זה יעבור, אם נטמון את ראשינו בחול הרי שהכל יהיה טוב.
מיד לאחר הרצח של החייל עדן זאדה בשפרעם יצאה המדינה מגדרה כדי לתת לקרבנות פיצוי והגדרה כנפגעי פעולות איבה תוך התעלמות מהלינץ' שבוצע בחייל. מדוע נגד ציבור מתלהם בנתניה או חדרה או ירושלים, הצועק מוות לערבים ומאיים לעשות שפטים בפועלים העוברים במקרה במקום, מופעל כוח של שוטרים ומג"ב ומתפרעים מובאים לדין. מישהו יודע מה קורה עם חקירת הלינץ' בשפרעם? עברה שנה, האם הועמד מישהו לדין?
כמה בעלי מקצוע אינם מעיזים להיכנס לכפרים ערבים, סתם טכנאי כבלים, בזק, חברת חשמל? מדוע אין המשטרה פועלת נגד מקומות שבהם מוחזקים כלי נשק ללא רישיון? האם הכפרים הערבים הופכים להיות שטח אקסטריטוריאלי?
מדוע אנו מתייחסים לערבים בצורה שכזו? מדוע האפלייה הנוראה נגד הציבור היהודי?
אתמול הציע אפי איתם להרחיק את הח"כים הערבים מהכנסת ולגרש ערבים שאינם נאמנים למדינה. קולות השמאל והח"כים הערבים עלו מכל אמצעי תקשורת. קולות שבר וזעקה על ההצעה הנוראה עלו מכל עבר.
הערבים "הרוויחו" את ההצעה הזו ביושר, בכל הזדמנות שבה יכלו להוכיח כי הם חלק מהמדינה וכי רצונם לחיות בה בשלום הם עשו את ההפך, הם יצאו בהפגנות ופרעות, על מה מצאו להתפרע בפרוץ האינתיפאדה השנייה? למה הם מזדהים עם המרצחים אשר הורגים ללא אבחנה גם בערביי ישראל. באוטובוס שבו נרצח בני נרצחה גם אישה ערביה, מוסלמית בת 27 שהיתה בדרכה עבודה.
לעומתם צריכה המדינה לחשוב מה דרכה ומה היא רוצה לעשות לנוכח העובדות הקשות של התנהגות הציבור הערבי ויותר מכך של נציגי אותו ציבור, מנהיגיו ונותני הכיוון שלו.
צריך לעשות משאל עם על הצעתו של אפי איתם, משאל עם שיביא נוכח המנהיגים ונוכח הציבור הרחב את דעתו של הציבור היהודי על הערבים החיים בתוכו אך מתנהגים כאוייביו. משאל עם שיבהיר לערביי ישראל כמה מעמדם כאן אינו ברור מאליו ואינו בטוח כמו שהם חושבים.
אם מסתכלים קדימה אל העתיד תוך ידיעת העבר, הכיוון ברור מאד, ההעזה של הציבור הערבי בהתנהגותו ובהתבטאויותיו נגד המדינה נמצאת במסלול התנגשות ודאי עם המדינה, רק שינוי כיוון קיצוני שאינו נראה באופק יכול למנוע התנגשות שכזו.
אותו שיקול שהביא בזמנו לכל כך הרבה אהדה להינתקות, הרצון לראות מדינה יהודית ללא ערבים, הוא שיביא את הציבור הישראלי לתמוך באפי איתם, הכיוון ברור וההתנגשות היא בלתי נמנעת. כל צעד של צד אחד גורר אסקלציה בתגובות של הצד שכנגד. זו רק שאלה של זמן.
איפה זה יגמר, ימים יגידו? אבל כדי לתת לנו זמן להיערך - צריך משאל עם עכשיו.
