גדר ההפרדה נראית לתושבי יו"ש כמפלצת, הלובשת כל יום ממדים מאיימים יותר: צלקת מכוערת חותכת נופים אהובים, שערים ועמדות-בקרה מזכירים גבול, עבודות עפר ענקיות וחומות בטון יוצרות רושם של מדינה שכל כולה בית כלא אחד גדול. וכל התפאורה הקודרת הזאת היא רק הרקע לאופרה עצמה: חלוקת הארץ והיפרדות מ- 95% משטחי יהודה ושומרון.
גם הליברית לאופרה הזאת כבר כתובה: הגדר "הביטחונית" מיועדת להיות גבול. האקט האחרון בתסריט יהיה גירוש כל היהודים שבתיהם מעבר לגדר ו"כינוסם", בכפייה ובאלימות, אל תוך הגטו היהודי. וכל זה, כדי לקיים את דרישות הערבים הקרויים פלשתינים למדינה "טהורה" או "נקייה" מיהודים, וכך יזכו הנאצים בהגשמת תורתם הטמאה בידי קורבנותיהם בעצמם. היטלר לא היה יכול להמציא "הפי אנד" גזעני ואנטישמי "מוצלח" יותר.
אחרי שאמרנו כל זאת, הבה ונבחן עוד כמה היבטים הקשורים לגדר, כדי לקבל תמונה שלמה.
נפתח בפיקוח נפש, בשמירה על חיינו. זו עובדה מוצקה, שמאז הוקם חלקה הצפוני של הגדר, היא לא נפרצה ע"י הרוצחים, ואם לא התרשלנו בשערי המעבר, רוצחי שכם וג'נין נאלצו להדרים עד ירושלים כדי להתפוצץ בתל אביב, מפני שסביב ירושלים הגדר טרם הושלמה. זו גם עובדה, שרבים מן הרוצחים-המתאבדים נתפסים במחסומי ביקורת או בסביבתם - בדרכם אל המקומות שבהם אין עדיין גדר. והואיל וכך, איזו זכות מוסרית יש למתנחלי יו"ש, שכל יישוביהם מוקפים גדרות ומרחבים מוגנים, לומר לתושבי השרון - אתם תישארו מפורזים ופרוצים, מפני שמאחורי הגדר הביטחונית מסתתרת מזימה מדינית?
לעניין הזה מתחברת עובדת היותנו לשוד ולמשיסה זה שנים רבות, ואין מושיע. גנבים ערבים פושטים בשדות ומעבירים מעבר לקו הירוק פרות, טרקטורים, 50,000 מכוניות בשנה, כוורות, מערכות השקייה - ועד לכביסה שעל החבל. חקלאים שעמלו כל היום בשדות, נאלצים לשכב בלילות באמבושים, ועדיין אינם מצליחים לשמור על רכושם. ואין די שוטרים ואין די חיילים לשמור על כל סוס, ועל היבול שעל כל עץ, על כל גרז' ומקום חנייה ועל כל בית מגורים - גם בגליל, גם בין חדרה לגדרה, גם בכל הדרום.
ויש קשר בין הרציחות לגניבות, כי מי שיודע להסתנן ולפרוץ כדי לקחת רכוש, יוכל לעשות זאת גם כדי לקחת את הנפש.
הגניבות הן נרחבות כל כך, לא רק מטעמים לאומנים, כ"א גם בגלל עובדת חיים פשוטה, שכאשר שתי חברות גרות זו בתוך זו, אחת עשירה ואחת ענייה, שום דבר לא יעצור את העניים מלנסות לקחת מן העשירים.
נכון, הגדרות והחומות לא יעצרו פצמ"רים וקטיושות, וגם חלק מן הרוצחים ימצאו דרכים לחדור מלמטה או מלמעלה - אבל הגנבים, השב"חים ויתר המסתננים לא יעברו. ומספר הרוצחים שיעברו גם הוא תלוי אך ורק במידת נוכחותנו גם בצד השני של הגדר, מפני שהכל מסכימים, שאם לא נהיה גם שם, לא רק שהגדר לא תועיל, היא בעצמה תפורק ותגנב מהר מאד.
וכאן אקדים את המאוחר: במציאות, לא בהזיות של השמאל, הנוכחות היהודית בצד השני של הגדר חיונית לעצם קיומה של הגדר, להצלחת הפרויקט כולו. וגם זה אינו שנוי במחלוקת אצל מומחים אובייקטיבים: אין עתיד לנוכחות צבאית שאינה נשענת על אוכלוסיה אזרחית מקומית, ובעברית פשוטה - צה"ל לא יהיה שם, אם לא יהיו שם גם יישובים יהודים. כך לא נותרה לצה"ל ברירה, אלא לסגת ממעבר רפיח ומציר פילדלפי, נסיגה שהופכת את כל הרצועה ל"דרום לבנון" כעדותו של ראש השב"כ דיסקין, למן הרגע שהחריב ומחק את ההתיישבות האזרחית היהודית בגוש קטיף, שהגנה על עורפו.
וזו אכן השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו: התיתכן התיישבות יהודית עם הגדר, ולא נגדה?
יש לגדר השפעה גם מן הבחינה הזאת: מניעת גניבות בקנה מידה של מיליארדים כל שנה, לא רק שהיא חוסכת נזק כבד לכלכלת ישראל, היא גם עונש אפקטיבי מאוד לציבור של האויב על מה שהוא עולל ומעולל לנו. לציבור הפלשתיני שתמך ותומך בטרור ובאינתיפאדות אומרת הגדר: לא רציתם יהודים? ניתן לכם לחוש על בשרכם מה מחיר ההיפטרות מאתנו, כשלא תוכלו עוד גם להקיז את דמנו במעשי טרור, וגם - בו-זמנית - למצוץ מן הדם הזה, לנצל אותנו כלכלית, דרך כל חור אפשרי.
גונבים מאתנו - ועובדים ורוכלים אצלנו. רוצחים בנו - ומבריחים אלינו תוצרת פסולה ואף מפוגלת, זיופי ספרי לימוד, קסטות וכל מותג. כשייפסק הניצול הכלכלי, כשלא יוכלו עוד גם לנשוך את היד וגם לאכול ממנה, זה יהיה עונשם - לראשונה - על הרישעות, האכזריות והצביעות שלהם, עונש חינוכי במלוא מובן המילה.
את האינטרס הישראלי תשרת הגדר גם בסוגיית הפלשתינים הנושאים דרכונים ישראלים, "ערביי ישראל". זו כבר שיגרה, לרצוח יהודים באים בזוגות: מורה דרך ערבי ישראלי והרוצח-המתפוצץ מיו"ש. ההתחברות הזאת היא רק פרט המלמד על הכלל, על תהליך שלם של התמזגות הערבים משני צידי הקו הירוק - לא ל"גוש שלום", כביכול בהשפעתם הטובה הערבים "שלנו", כ"א לגוש מאיים בהשפעת ארגוני הטרור והציבור הרחב ביו"ש שתומך בטרור. החיבור הזה הוא מסוכן ביותר, מפני שהצד הישראלי תורם כאן את ידיעת השפה והמנטליות שלנו, את הכרת אורחות חיינו, וכן את הנוף, הסביבה, הרקע, וגם מידע פנים על מפעלים, צבא ומשטרה, אתרים ומיצבורים אסטרטגיים, ומה לא.
מי שעומד ליד היישובים חריש-קציר הגובלים באום-אל-פחם ומשקיף מעבר לגדר אל הכפרים בואך ג'נין, רואה בעיניו איך יהיה ניתן לחנוק את ישראל, כששילוב ידי שני הגושים האלה יהפוך ללפיתה. לו ממשלתנו היתה ממשלה ולא "ועד קהילה", כפי שקרא לה האלוף בני פלד, הערבי הישראלי היה נאלץ לבחור בין חיי רווחה וחרות אישית במדינה יהודית לבין חיי מצוק תחת רודנות של טרוריסטים מבני עמו. מי שהיה בוחר להישאר אתנו, היתה ממשלה יהודית גובה ממנו את המחיר בנאמנות מוחלטת למדינתו.
אולם, בפני בחירה כזאת הוא יצטרך לעמוד רק לאחר שתקום הגדר.
עוד זאת: כשתושלם הגדר לא יהיו עוד שב"חים. סוף סוף נשלוט על הסממן המרכזי של הריבונות - כניסת זרים. וגם נוכל להקפיד שלא לפרנס מהם את מי שלא נמצא ראויים לכך, ובמספרים שיהיו תואמים את כלכלתנו. היום הם תובעים את העבודה אצל היהודים כמגיעה להם בזכות, ואם היא אינה ניתנת להם, הם מתגנבים ו"לוקחים". סוף סוף יעמדו היחסים בפרופורציות הנכונות: אנחנו הנותנים והם - אם בכלל - המקבלים. והואיל ומה שנותנים, כביכול מפני ש"מגיע" - לא מעריכים, ייפסקו הזלזול וקלות הדעת שהם נוהגים בנו.
בכלל, אינטימיות והיכרות קרובה מדי אינן תורמות ליחסי כבוד. כדי להשיג דרך ארץ יש צורך תחילה בריחוק מסויים. הגדר תביא את הריחוק.
התמונה השגרתית של פצועי טרור יהודים השוכבים בבית חולים יהודי ליד חולים ערבים אוהדי טרור - אם לא גרוע מזה - אינה נחשבת אצלם כמחווה של אצילות מצידנו, אלא תשלום חוב על העוולות שעשינו להם, כביכול. יוצא, שכמה שלא נצא מכלינו להעתיר עליהם מחוות, אנחנו רק מזינים עוד ועוד את "הסכסוך". רק גדר הפרדה תעמיד את היחסים על בסיס נכון.
ברצועת עזה, היכן שהגדר היא הרמטית, כבר נשמעים קולות של געגועים לתקופה שבה מחצית העובדים עבדו בישראל ואמנם היה "כיבוש", אך גם היה חוק וסדר ולא שלטון של כנופיות.
ואכן, לאחר שתושלם הגדר, ולאחר שהערבים יפנימו שההתנחלויות נשארות במקומותיהן ואף גדלות ומתעצמות - כדי שלושת רבעי מיליון או מיליון, יתכן שהתהליך החינוכי יבשיל לכדי נכונות לקיים אוטונומיה מינהלית בענייניהם הפנימיים בתוך מסגרת רחבה של שלטון ריבוני ישראלי.
כך או כך, חיוני לשרידתה של מדינת ישראל, גם בתוך הקו הירוק, שיהודים יחיו ויתפתחו משני צידי הגדר.
ועוד לא הזכרנו את ההיבט הדמוגרפי. הידעתם, שיותר משיש ביו"ש מתנחלים יהודים - כלומר, כ- 300,000 - יש כבר בתוך הקו הירוק הרבה יותר מסתננים ערבים, מיש"ע, מירדן, ממצרים, שהתנחלו בכפרים ובערים - אם ע"י חיתון, אם ע"י הסתננות דרך השטח הפתוח. השמאל תובע לקרוע את הארץ מפחד הדמוגרפיה הערבית, אבל הנתון הדמוגרפי הזה משום מה אינו מעניין אותו.
ובכן, גם את זאת תמנע הגדר: את הצפת מדינת ישראל בשטפון דמוגרפי זר.
ניתן לסכם ולומר, שהגדר אינה טובה ואינה רעה, אלא היא תהיה מה שנעשה ממנה. אם המתנחלים ייבהלו ויעזבו, חלילה, הרי שמזימתם הרעה של השמאלנים שציפו בדיוק לתוצאה הזאת, תתגשם. ולהיפך, אם נחזיק מעמד והנוכחות היהודית מן הצד השני תלך ותתעצם, נדע להפיק ממנה את הטוב.
והיא הנותנת: השלמת הגדר חייבת לחולל תנועה עצומה של "אף על-פי כן" בקרב המחנה הלאומי, זרימה גדולה אל היישובים שמחוץ לגדר. זאת, מפני שעתיד כולנו יוכרע מסביב להתיישבות הזאת. אם תשרוד ואף תתעצם, ההתפרסות הקיימת של היישובים, ולא כל שכן פריסה מורחבת, תמנע הקמת מדינה פלשתינית, ואין תפקיד חיוני יותר לעצם שרידתה של מדינת ישראל. מאידך, אם חלילה ההתיישבות היהודית שמחוץ לגדר תתנוון ותיבול, ולא כל שכן אם תיעקר - קיומה של מדינה פלשתינית יהיה בלתי נמנע, ומאותו הרגע החיים במדינה יהיו גיהנום אחד, בלתי פוסק.
לכן, משימתם של המתנחלים תהפוך להיות מכרעת דווקא מן הצד השני של הגדר. הם צריכים להיות שם כדי לשמור לא רק על ארץ ישראל, כ"א על מדינת ישראל. וגם על הגדר גופה, שתשמור על המדינה מפני התוצאות של תנועה חופשית ערבית שיצאה לחלוטין משליטה.
יש לפרשת הגדר גם פן אירוני. את מכת הגדר (הערבים קוראים לה "החומה") מנחית עליהם מי - אם לא השמאל? אותו השמאל שבמלחמת העצמאות ואחריה גרש מאות אלפים מהם. שכן, השמאל - לא כהנא - חולל את "הנאכבה", והשמאל הוא שהגה - ומבצע - את גדר ההפרדה.
המתנחלים צריכים להיזהר שלא להידמות לקריקטורה הז'בוטינסקאית, איך מכייסים פטריוט שוטה: שרים לו את ההימנון הלאומי, הוא עומד דום ואינו זז כשלוקחים לו את הארנק! לא ייתכן שנרשה להם לנצל את רצוננו לשמור על שלמות הארץ, כדי להשתלט עליה, צעד אחר צעד, לנגד עינינו.
להיפך! ישראל תשמור על עצמה, גם אם זה מחייב בניית גדר - ולשלמות הארץ תדאג תנועת ההתנחלות היהודית, שמבחנה הגדול ועיקר תפקידה - עוד לפניה.