מרוב חרדה לכל אות, צליל או הגה, שמא יתפרשו כהסתה לגִּזענות או אפילו נקיטת עמדה גִּזענית, נסתרסה לה השפה. אתה כותב דבר, והיפוכו מובן לכל. האם בגלל נסיעת משלחת בל"ד לסוריה, מותר לכנות בהכללה את הערבים אזרחי ישראל "גַּיִס חֲמִישִׁי"? הרי זה כמו לטעון שיונקים ובעלי כנף הם היינו-הך, יש איזה מכנה משותף בשלד - מדובר בעצמות.
הַגַּיִס הַחֲמִישִׁי היו אזרחי ספרד שחיו במדריד בשנות הארבעים של המאה שעברה,והם לקחו צד במלחמת האזרחים הספרדית, בין האזרחים עצמם. הם חברו לגנרל מוֹלָה שהיו לו ארבע גייסות לכיבוש מדריד. זה לא זהה ולא דומה ולא מקביל ולא מזכיר את מצבם של אזרחי ישראל הערביים הנאמנים והנעימים. הם אינם נאבקים בבני עמם! הם בני האומה הערבית. רובם איסלאמים.
הערבים, אזרחי המדינה, באמצעות נציגיהם, נאבקים בִּמדיניות מדינתם הנוכחית. חברי הכנסת הערביים יסעו לסוריה, לבנון ולכל מקום! איש אינו יכול לעצור בעדם! ככל האומה הערבית, גם הם מביעים מורת רוח מקיומה של יישות ציונית בלב המרחב הערבי. הם אינם רואים בארצות ערב "ארצות אויב!" משפחותיהם חיות שם. גם כדאי לנו מעט להצניע לכת - זה לא מוסרי למנוע מאדם להשתתף בצער או בשמחת משפחתו או עמו.
במבט-על, אין אפשרות ואין כל סיכוי לכמה מיליונים של יהודים שיוכלו להתקיים לאורך זמן במרחב הזה מול 1.2 מיליארד מוסלמים עוינים. מספרם של המוסלמים אינו מאיים אך עוינותם היא המסוכנת. לפיכך, המשימה הראשונה שלנו תהיה ביטול העוינות! יצירת מרחבי קירבה, ופתיחת הלב לקבל זְנִים של הגיונות שרבים מהם מתנגשים בהגיון "הבריא" שלנו. אנחנו חייבים לקבל עלינו מונחים לא קלים בשביל למנוע חיכוך. להשיג את הפשרה ובתוך כל אלה לשמור על ייחודנו כעם. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי.
יהודֵי ישראל חייבים להבין שיהדותם נקבעת על-ידי זולתם! יהדות הינה גזירה! בעיני האומה הערבית המאוחדת אין הבדל בין היהודים! מאידך-גיסא, אי אפשר להפסיק להיות יהודי. גם המומרים, על-פי ההלכה היהודית, יהודים המה! משומדים, אבל יהודים בזהותם. זהות, פירושה "היות זה עצמו". נבצר מן האדם עצמו לברוח מעצמו. רק הכרה מלאה במהות זהותנו תוביל אותנו אל דרך המלך, אל השלום הנכסף עם כל העמים בעולם.
מהותנו תובעת מאיתנו עמידה איתנה לשם קיומה היא! קיומה של מהותנו מבטיח את קיומנו הקודם לעמידתנו. עמידה שפופה, לעולם לא תניב לנו כבוד באזור הזה! כבוד, אינו מושג זר ומוזר לעם היהודי, כל שצריך הוא להזכיר נשכחות וכבר נדע להפיח חיים בכבוד, כפי שאנחנו נוהגים כבוד רב בחיים! השפות ערבית ועברית נובעות מאותה עין שוקקה. המקור שלנו הוא אחים בני אב אחד. צריך רק ללמוד את זה, להכיר בזה ובעיקר להבין את זה. אלה הדברים אשר ייטעו בנו עמידה איתנה וזקופה. מלאת כבוד! אין דרך אחרת.