לקראת פרישתו של הנשיא ברק, צפות ועולות עובדות המלמדות על עומק המשבר שבו שרויה מערכת המשפט. כך למשל, בסקר שערך ידיעות אחרונות, במסגרת כתבה על הפרישה הקרבה ובאה, התברר כי לרוב הציבור (52%) אמון נמוך בבימ"ש העליון, ואילו רק ל- 27% מהציבור אמון מלא בו (!!!).
נתונים מדאיגים אלו מהווים סיכום עגום לתקופת 11 שנות כהונתו של השופט ברק כנשיא, שנים שבהן התדרדר אמון הציבור בבימ"ש באופן שלא היה כדוגמתו, מאחוזי הערכה של כ- 80% עד למספר המזעזע של 27% בלבד. נתונים אלה ממחישים גם את דרך החתחתים שבה הלך ביהמ"ש בתקופת כהונתו של הנשיא ברק, בניסיון חסר שחר למלא תפקיד של שחקן פוליטי במשרה מלאה בשליחותה של שכבת המיעוט המבוסס, המשכיל והליברלי בחברה הישראלית.
בתקופה זו נטל על עצמו ביהמ"ש משימה פוליטית מובהקת - לקבוע את "דמות המדינה וערכיה" באמצעות אקטיביזם שיפוטי קיצוני, ו"מהפכה חוקתית" שלא היתה, ללא סמכות, ותוך יצירת משבר עמוק בביהמ"ש ובחברה הישראלית כולה.
את השקפת עולמו הרדיקאלית הביע הנשיא ברק, על-פי אותו מאמר, בשיחה עם מקורביו: "אנו מגבשים את הזהות הלאומית שלנו בתקופה הזו, וחשוב לחזק את השורשים הדמוקרטיים, ולא לדלל אותם... אנו זקוקים להגנה של העליון ולשם כך הוא חייב להיות בית משפט חזק".
עוד טרם כיהן במדינת ישראל נשיא של בימ"ש עליון שסבר כי תפקידו של ביהמ"ש הינו להשתתף ב"גיבוש הזהות הלאומית" של תושבי המדינה. דומה כי מדובר ביומרה מופרזת, יהירה וחסרת אחריות, המנותקת לחלוטין מרצונו האמיתי של העם.
על אף כשרונותיו יוצאי הדופן של הנשיא ברק בתחום המשפטי, איש לא הסמיך אותו, ואת בית המשפט שבראשותו הוא עומד, ליטול חלק ב"גיבוש הזהות הלאומית" ואיש לא מינה אותו למלא את מקומם של תיאודור הרצל או של דוד בן-גוריון. גם קודמיו בתפקיד לא העלו על דעתם נסיקה לגבהים שכאלו והליכה בדרך לא דרך שתוצאותיה שוד ושבר.
ביהמ"ש בחברה דמוקרטית משוסעת ומרובת פנים כמו החברה הישראלית איננו יכול להוביל שינויים חברתיים ופוליטיים ואין זה גם תפקידו כלל. אין גם תקדים בעולם ליומרה מסוג זה הגם שהחוג החברתי מתוכו נבחרים מרבית שופטי העליון, הציבור הנאור, הליברלי והמשכיל, הינו מיעוט בקרב הציבור בישראל. מיעוט חשוב ובעל משקל אך עדיין מיעוט.
הלך רוח קנאי, שלא לומר משיחי זה, כפי שבא לידי ביטוי בדבריו הרדיקליים של הנשיא ברק, מעורר הרהורים נוגים באשר לגורל שפקד, משום מה, במרוצת השנים, מתנגדים אמיתיים או מדומים להלך מחשבתו. מתגנב החשש שמא עמד הלך רוח זה ביסוד התיקים חסרי השחר שגורמים מסוימים דאגו לתפור לפרופ' נאמן שסולק ממשרד המשפטים, לראש לשכת עוה"ד דרור חטר ישי, שסולק מהוועדה למינוי שופטים ולאחר מכן מראשות לשכת עורכי הדין, בגין שלושה כתבי אישום מפוברקים (לא פחות!), לראובן ריבלין שסוכל מינויו לשר המשפטים באופן נפשע במיוחד ואחרים.
מוטב כי הנשיאה המיועדת לבית משפט העליון, כבוד השופטת דורית ביניש, תעיין היטב בנתונים שנתפרסמו ותוליך את ביהמ"ש במסלול שונה לחלוטין, שיחלץ אותו מבועת "הציבור הנאור" ושיחזיר אותו לתקופה שבה שימש ביהמ"ש העליון, בראש ובראשונה, בימ"ש כמקובל בכל מקום אחר בעולם ללא להט משיחי מיותר.