אתר צה"ל תוצאות חיפוש: אין תוצאות חיפוש עבור "מדחאת יוסף" באתר זה
דה ז'אוו לפני מספר ימים הייתי באזכרה לזכרו של חייל שנפל לפני חודש בלבנון. לאחר הטכס הדתי נשאו דברים אמו, סבתו, חבריו ומפקד הגדוד. אמו אמרה: "אתה האמנת בצבא וחשבת לתומך שפצועים לא מפקירים בשטח אבל טעית". אותה אמא אמרה בראיון בשבעה: "צה"ל דואג לאמהות, אבל לאמהות הלא נכונות".
שאלתי כמה מחבריו שלחמו איתו מהו פירוש דברי האם השכולה והם אמרו שלא הגיע כל חילוץ והם נאלצו ללכת 6 שעות עד לגבול ישראל עם עשרות פצועים בדרגות פציעה שונות וכמה מהם נפטרו אחרי כמה שעות של מסע אלונקות.
היו במלחמה האחרונה עשרות מקרים כאלו!
זה עשה לי דה ז'אוו למקרה ההפקרה של מדחאת יוסוף ע"י הצמרת הביטחונית-פוליטית של המדינה. חיפשתי באתר צה"ל תחת הערכים: קבר יוסף, מדחאת יוסוף ולא הופתעתי שאין כל אזכור למחדל האיום, שהוביל אותנו בהדרגה למחדלים הולכים וגדלים דרך ג'נין ועד לבנון 2, והיה צריך להיות אבן פינה במערך החינוך הצה"לי, מה לא לעשות.
מי שעוסק בחינוך, ולא במכירת השכלה, יודע שזרעים שנזרעים בחינוך, גדלים ופורחים אחרי שנים רבות.
זרעי הפורענות שנזרעו באוקטובר 2001 עם הפקרתו של מדחאת יוסף, החלו להבשיל מוקדם מהמצופה! כבר באפריל 2002 בג'נין הופקרו למותם הידוע מראש 23 לוחמים ולפציעתם 75 חיילים. בסיום התחקיר דיווח האלוף משה קפלינסקי: "הוכח כי צה"ל רחוק מרחק גדול מן האמירה כאילו מופקרים פצועים. המשימה הושגה במלואה". צה"ל לא מפקיר פצועים אך מפקיר חיילים בריאים למותם! יופי!
אלוף אחר כשנשאל מדוע לא תקף צה"ל מהאוויר, השיב: "האזור כולו מעורבב באוכלוסיה אזרחית פאסיבית של נשים, ילדים וזקנים, ופעולה אווירית היתה גובה מחיר כבד מאוד מאנשים שאינם משתתפים בלחימה. ולכן הפתרון של הפעלת חיל-האוויר בהפצצות כבדות לא מתאפשרת בסוג כזה של לחימה". להזכירכם דואגים, אך לאמהות הלא נכונות!!!
במלחמת "לבנון חוזרת שנית" עדיין רב הנסתר על הנגלה אך כבר ברור ש"ההשקעה" בחינוך הוכיחה את עצמה ובענק!!!
זכורה לרובנו הופעתו האמיצה של אופק בוכריס, שקיבל צל"ש הרמטכ"ל במבצע ג'נין, הפצוע שחוזר לכושר תוך כאבי תופת - גיבור אמיתי! והופך למפקד "אגוז". אותו אופק בוכריס, גיבור ג'נין אמר במלחמה האחרונה: "במקום לחפש תקלות צריך לגלות אחריות". תקלות? לחפש? הן נמצאות בכל מקום - הצבא "התקדם" לא רק בהפקרת פצועים אלא גם בהפקרת חיי לוחמים. איפה האחריות אופק? מעבר לאופק?
הצבא הוא אולי מערכת החינוך החזקה ביותר. למרות שהצבא וערכיו לא מוצאים דריסת רגל בבתי ספר ומורשת הקרב לא נלמדת שם, תוך זמן של מספר חודשים מצליח הצבא לגרום לכך שחיילים יאמרו ויאמינו "גולני בשטח - חיזבללה במתח". אותו צבא כלל לא תחקר את כשליו, החוזרים על עצמם אך בהיקפים הולכים וגדלים.
ואי אפשר להימנע ממכתב ששלחו הורים שכולים לשר הביטחון: לכבוד:
שר הביטחון, מר בנימין בן-אליעזר
משרד הביטחון
הקריה תל אביב
הנדון: החזרת מכתבי ניחומים
אנו, הח"מ, שהננו הורים וקרובים של חיילי צה"ל שנפלו בקרב בג'נין ביום 9.4.02, מחזירים לך את מכתבי הניחומים שבחתימתך.
כבר באותו יום מר ונמהר שבו נפלו יקירינו, חשנו שמשהו מאוד לא בסדר קרה שם, בג'נין. והראיה, שלאחר מות בנינו, נכנסו דחפורים כבדים לתוך מחנה הפליטים, ומנעו בכך הרג נוסף של חיילינו. האם 13 חיילים הם המחיר המתאים להכנסת דחפורים?
מאז שהתבררו יותר ויותר עובדות, שהאחרונה והחשובה שבהן היתה ההודאה שלך בראיון עם שרי מקובר בעיתון מעריב (31.5.02), הבנו שאתה שלחת את בנינו להילחם בין סימטאות מחנה הפליטים בג'נין, ללא כל חיפוי קרקעי או אווירי, ובכך חרצת את גורלם. (מוכר לכם? א.נ.)
אמנם בראיון העיתונאי אתה "אומלל, ולא יכול לישון בלילה", אך אין זה פוטר אותך מאחריות והסקת מסקנות, קרי: כאחראי על מותם של 13 חיילים: התפטר ומיד. (מוכר ללכם? א.נ.) וכי ממה נפשך? אם לא חזית שהוראה שלך להילחם, רגלית, ביעד מבוצר של מאות מחבלים, ללא סיוע קרקע או אווירי, תביא לאסון, הרי שהמציאות הוכיחה אחרת.
אם מאידך ידעת זאת מראש (כי הרי הינך תת-אלוף (מיל.)), ובעת שהיו מונחים על כף המאזניים חיי חיילי צה"ל מול ערבים, וכדי "להיראות טוב בעיני הגויים" החלטת להעדיף חיי ערבים והתגאית שהמהלך נועד כדי לא לפגוע ב"חפים מפשע" - בכך, בלב אטום, הקרבת את היקרים לנו ביותר. (מוכר לכם? א.נ.) אסור בתכלית האיסור שתמשיך להיות שר הביטחון, ולו לרגע אחד נוסף.
ומכאן צעדנו זה, שבו אנו מחזירים לך את מכתבי הניחומים! דם בנינו זועק מן האדמה, ואתה, אתה, מתוקף תפקידך ובהודאתך בראיון הנ"ל, הינך אחראי למותם, ועל כן אנו דורשים דין צדק והסקת מסקנות על ידך ובאופן מיידי.
על החתום
משפ' עזורי, משפ' צימרמן, משפ' לוי, משפ' מייזליש, משפ' אל-שוחט.
הטור העולה בתלילות: 1 - 23 - 120 כדאי לזכור שלהפקרת מחאת יוסף היו אחראים:
ראש הממשלה ושר הביטחון: אהוד ברק - הלוחם המעוטר ביותר, שסיכן את חייו יותר מכל חייל אחר בצבא
רמטכ"ל: שאול מופז
סגן הרמטכל: משה יעלון
אלוף פיקוד מרכז: יצחק איתן
מפקד האוגדה: בני גנץ
מפקד חטיבת שכם: יוסי אדירי
כולם ישבו בחפ"ק בתל ראס 800 מטר מקבר יוסף, כשצלפים ישבו באזורים סמוכים עם הצלב על ראשם של המחבלים וחיכו לפקודת ירי שלא הגיעה!!!
כולם ישנים טוב בלילה. להפקרת חייהם של 23 החיילים בג'נין (אין פה טעות ביום הראשון בג'נין נהרגו 13 לוחמים ועד סיום הכיבוש נהרגו עוד עשרה לוחמים) היו אחראים:
ראש הממשלה: אריאל שרון
שר הביטחון: בנימין בן-אליעזר
רמטכ"ל: משה יעלון
אלוף פיקוד המרכז: משה קפלינסקי
להפקרת מעל ממאה חיילינו בלבנון 2 היו אחראים: ראש הממשלה: אולמרט שר הביטחון: אמיר פרץ הרמטכ"ל: דן חלוץ סגן הרמטכ"ל: משה קפלינסקי אלוף פיקוד צפון: אודי אדם קצין המבצעים המיוחדים של אוגדת הגליל: אל"מ אופק בוכריס (קיבל צל"ש רמטכ"ל בג'נין) אנו רואים שהשמות משתנים אך התופעות נשארות ומחמירות ומצביעות על הצורך החיוני בשינויים מבניים: • גוף חיצוני המורכב בעיקרו מחיילים, שהשתתפו בקרבות במחנות פליטים ובלבנון, צריך לערוך את התחקירים, הפקת הלקחים ויישומם, ולא להשאיר את העבודה החשובה הזו בידי קציני טיוח. הצבא לא יכול לחקור את עצמו!!! כשהוא ניסה במקרה של ולד אז ולד פוטר והמלצותיו נגנזו. • גוף חיצוני המורכב מחיילים וקצינים זוטרים הנושאים בחייהם ובגופם את כישלונות הפיקוד הבכיר והבינוני, חייב באין ברירה, לדאוג שלדרגי הפיקוד הבכיר (מג"ד) והזוטר (מ"מ) תהיה עצמאות יתר בביצוע המשימה, אחרת הם מסכנים את חייהם לשווא! • הקוד האתי צריך להיות פשוט: "צה"ל דואג לאימהות הנכונות!". לסיכום כדאי להזכיר את דבריו של חוקר הצבא אל"מ עמנואל וולד שנכתבו בשנת 1985: "חיילים מיטיבים לחוש בשדה הקרב, ומהר, בסממני הססנות, במומחיות מקצועית לקויה ובמוטיבציה נמוכה של מפקדיהם להילחם ולדבוק בביצוע משימותיהם. כשיחושו חיילים, כי נשברו תכונות היסוד המקצועיות של מפקדיהם - כי אז יהפכו להיות מנוכרים לצבא ולמשימותיו, ויתבטלו התנאים המביאים אותם לסכן את חייהם במלחמה." " זה מכבר אמור היה צה"ל ללמוד, כי העדפת-היתר הניתנת לאורך זמן לביטחון השוטף, ללוחמה נגד גרילה, לשיטור בשטחים ולכושר להפעיל יחידות עלית קטנות במבצעי איכות אינה יוצרת את התנאים האלמנטריים, הדרושים להפעלת מסגרות צבאיות גדולות במלחמה בצורה מושכלת. האחראים לצבא יוכלו להמשיך ולטעון, שמדינאים התערבו בניהול המלחמה עד לרמה הנמוכה ביותר, שהעיתונות היתה עוינת ומגמתית, ושהקונסנזוס בעם נשבר; אך עדיין האחריות לכישלון הצבאי הנוקב והצורב להתאים מבנים, שיטות וטקטיקות למתבקש מאלה של האויב ולהפעילן בקרב היא אחריות צבאית טהורה." 