המחלוקת המתעוררת סביב ביקורם של חברי כנסת-ישראל מטעם בל"ד ב"ארצות-אויב", מחייבת אחת ולתמיד בדיקה מעמיקה, האם דו-קיום בין ערבים ליהודים אפשרי בכלל באזור הזה? אומנם אנחנו עדים לאינספור ניסיונות כנים של עמותות ואירגונים ציבוריים שונים, לקרב בין הציבורים בכל הדרכים האפשרויות, למן תערוכות והצגות תיאטרון ועד לביקור של יהודים וערבים במחנה ההשמדה אַוּשויץ. אלא שהשאלה המהותית נותרה בעינה, האם צומח לו פרי מכל העמל הזה?
אחד הגופים ה"רציניים" הוא 'יוזמות קרן אברהם' שהיושב-ראש שלה בכבוד הוא הנשיא החמישי של מדינת ישראל מר יצחק נבון. רשימת חברי המועצה הציבורית כוללת שמות כמו הסופר אלי עמיר שהוא היושב בראשה, ד"ר פייסל עזאיזה המשמש סגן, עוד סגן הוא מר דב לאוטמן שהוא נשיא חברת דלתא-גליל, גב' שלומית עמיחי שהיתה מנכלי"ת משרד החינוך, האלוף דני רוטשילד ועוד ועוד שמות, יהודים וערבים, שכולנו מכירים מפעילותם הציבורית.
"...'יוזמות קרן אברהם' הינו ארגון לא-ממשלתי, המאוגד כעמותה שלא למטרות רווח ובסיסו בניו-יורק ובירושלים. הארגון, החלוצי בתחום יחסי יהודים-ערבים, נוסד ב- 1989 על-ידי אלן ב. סליפקא ופרופ' יוג'ין ווינר ז"ל, ונקרא על-שם אביהם המשותף של היהודים והערבים."
היעד: "ארגון 'יוזמות קרן אברהם' פועל לקידום דו-קיום, שיוויון ושיתוף-פעולה בין אזרחיה היהודיים והערביים של מדינת ישראל. הארגון מפתח ומפעיל יוזמות רחבות היקף, מטפח פרויקטים אסטרטגיים מקומיים ואזוריים ומוביל מסעי הסברה ציבורייים, המקדמים את חזונו לאזרחות משותפת ולשיוויון-הזדמנויות לכלל תושבי ישראל."
החזון: "...'יוזמות קרן אברהם', רואה בדו-קיום מצב בו אנשים בעלי רקע שונה ואמונות שונות יכולים לחיות, אלה לצד אלה, בהבנה ובכבוד הדדי. דו-קיום אינו מעודד התבוללות, להיפך - תכליתו לאפשר לבני אדם, כפרטים וכקהילות, לחיות יחדיו תוך שיתוף פעולה, ושימור זהותם התרבותית הייחודית. 'יוזמות קרן אברהם' רואה בשיוויון בין אזרחי ישראל, היהודים והערבים, הכרח מוסרי ומעשי. האופי הפוליטי, התרבותי והדתי של המיעוט הערבי, וכן זכויות הפרט שלו, יוכרו ויכובדו ללא עוררין."
זוהי התורה של האירגון על רגל אחת ונשאלת השאלה המתבקשת, הנדרשת והנתבעת במפגיע: האם במשך שבע עשרה שנות קיום האירגון התמים הזה, ניתן להצביע על הישג כלשהו? והכוונה היא לא בבניין! לא בפעילויות חברתיות או תרבותיות יזומות! לא פרויקטים ולא הסברה! האם במהות הענין הוקם גשר, אפילו רעוע, בין ערבים ליהודים במדינת ישראל? התשובה היא חד-משמעית: לא ולא!!! אם יש קרע עמוק בתוך החברה היהודית במדינה, הרי שהקרע בין ערבים ליהודים עמוק פי כמה וכמה. אם הגשר בין הפערים בתוך החברה היהודית הוא רוביקון, גשר בין ערבים ליהודים הוא חלום באספמיה. על כל פנים לעת הזאת.
לא זאת אף זאת, אם יש משהו שבכל זאת מאחד כל אוכלוסיה בנפרד, הרי זו השנאה היוקדת לאוכלוסיה שמנגד. לא יועילו מיליוני הדולרים ואף לא שאיפתם הכנה של חברי האירגון הנאיבי הזה. רבותי! התהום רבה! מדבר רחב ידיים תודעתי מפריד בין יהודים לערבים אזרחי מדינת-ישראל והגיע הזמן להכיר בכך. יותר מדי זכרונות מרים לאורך הדורות מונצחים על כל צעד ושעל ותובעים נקם מכאן וּמכאן!
התביעה לשיוויון היא יותר מלגיטימית! היא, כלשון האירגון, "הכרח מוסרי וּמעשי"! ואין לערער על קביעה זו, אלא שהמציאות עד כה העלתה חרס ויש לדבר סיבות מגוונות שמסקנתן היא חוסר אונים ואפשרויות, לקדם מטרה שבשורשיה שנאה עזה כמוות. לא יועילו מיליארדים! בוודאי לא רצון-טוב ואמונה מפליגה של חבר מכובדים ככל שיהיו. נכון, זה עצוב מאד!
נסו הפרדה מוחלטת בין הניצים! כמעט כל ויתור טריטואלי שווה את זה. הסיבה פשוטה בתכלית והיא העובדה המוצקה שיהודים וערבים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עכשיו. והדגש הוא על עכשיו! מדוע לא להודות בכך בפה מלא ומכאן לבדוק מה הלאה. מן הסתם נחוצה לכל הפחות "תקופת צינון". מסיבות הרבה יותר צנועות - נפרדים!
