היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק נגד ראש הממשלה בשני עניינים:
העניין הראשון: קבלת מתנה מטסלר בעניין המתנה (עט נובע בעל ערך) שקיבל אולמרט מאלכסנדר טסלר - קובע היועץ המשפטי כי המתנה ניתנה בנסיבות כשרות, באשר בין אולמרט לבין טסלר מתקיימת ידידות רבת שנים, וכי, כקביעת היועץ: "גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים, ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה".
היועץ קובע כי העובדה שאולמרט קיבל את המתנה לרגל יום הולדתו, מהווה "אינדיקציה לכאורה" לכך, שאין מדובר במתנה שניתנה לאולמרט "באשר הוא עובד ציבור".
בהקשר זה נעיר, כי הניסיון של היועץ המשפטי לייחס משמעות מיוחדת לעובדה שאולמרט קיבל את המתנה לרגל אירוע אישי בדמות יום הולדת - ניסיון זה לא ממש משכנע. יום הולדת הינו אירוע קבוע וצפוי החוזר על עצמו כגלגל מדי שנה. פרשנות כזו של היועץ המשפטי עלולה להוות מעין "קריצה" לעובדי הציבור באשר הם (ולנותני מתנות למיניהם), שישתדלו "לכוון" את המתנות לימי ההולדת שלהם, וכך יוכלו להנות מאותה "אינדיקציה לכאורה", שהמתנות ניתנו להם בנסיבות פרטיות, ולא "באשר הוא עובד ציבור". שונה הדבר כאשר ניתנת לעובד הציבור מתנה לרגל אירוע אישי בלתי צפוי, שאינו חוזר על עצמו באופן קבוע.
העניין השני: השתתפות בישיבה לטובת טסלר באשר לישיבה שקיים אולמרט עם נציגי מינהל מקרקעי ישראל בהשתתפות מר טסלר הנ"ל (שביקש לקדם פרויקט מסויים) - קובע היועץ כי השתתפותו של אולמרט באותה ישיבה היתה מינורית, וכי לא הופעל לחץ כלשהו על עובדי המינהל על-ידי מר אולמרט - מה גם שבשורה התחתונה, קובע היועץ, מר טסלר לא זכה ליחס מועדף במינהל, וכי הפרויקט שביקש לקדם לא אושר (עם זאת קובע היועץ כי: "אכן, מוטב היה כי מר אולמרט היה נמנע מלטפל במישרין בענייניו של מר טסלר, וזאת נוכח היחסים האישיים ביניהם").
גם אם נקבל את קביעותיו של היועץ המשפטי בשני העניינים הנ"ל כנכונות - גם אז נגלה, שהיועץ המשפטי לממשלה עשה כאן רק "חצי עבודה".
שכן, אילו היה היועץ המשפטי משלים את הבחינה המשפטית של הסוגייה בכללותה - הוא היה מגיע למסקנה לכאורה, שלא רק שהשתתפותו של אולמרט באותה ישיבה היתה לא ראויה, אלא שגם המתנה שקיבל מטסלר הינה, בנסיבות אלה,
מתנה אסורה.
היועץ המשפטי לממשלה נמנע, משום מה, מלבחון את המשמעות של
הקשר בין שני האירועים הללו - קבלת המתנה מצד אחד, וההשתתפות בישיבה עם המינהל מצד שני.
בחינת המשמעות של הקשר בין שני האירועים אמורה להוביל למסקנה שמדובר במתנה אסורה, וזאת גם אם היא ניתנה מידיד קרוב וותיק, וגם אם אין מדובר במתנה שניתנה לעובד הציבור "באשר הוא עובד ציבור".
השופט ברק (בג"צ 7074/93) קובע כי כאשר אדם, שהוא ידידו האישי של עובד ציבור, מקיים קשר נוסף ומקביל עם אותו עובד ציבור, וזאת במסגרת תפקידו כעובד ציבור - או אז, כדברי השופט ברק: "מוחל האיסור המשמעתי על קבלתה של כל טובת הנאה, אפילו זו באה מקרוב או מידיד".
ובהקשר זה, השופט שמגר (עש"מ 8/79) שולל אבחנה "בין האיסורים החלים על מי שבא במגע עם העובד לרגל תפקידו, והוא גם ידידו, לבין מי שבא במגע עם העובד לרגל תפקידו ואיננו ידידו. האיסור הוא כללי".
ולענייננו:
העובדה שאולמרט - כעובד ציבור - קיים קשר עבודה עם ידידו טסלר בעניין הפרויקט שהאחרון רצה להקים (ואף קיים לצורך זה פגישה משותפת במינהל מקרקעי ישראל) - עובדה זו אוסרת על אולמרט לקבל מתנה מידידו הנ"ל.
וכיוון שאולמרט קיבל מתנה - מדובר לכאורה בעבירת משמעת ובמתנה אסורה, שיש לנהוג בה על-פי ההוראות של חוק המתנות לעובדי ציבור.
