הרשות הפלשתינית בצרות. עשרות אלפי עובדי ציבור פלשתינים מוחים מזה מספר שבועות בדרישה לקבל את משכורותיהם. רוב הציבור הישראלי אינו בקיא בחיי היומיום של האזרחים הפלשתינים. רוב הציבור הישראלי מכיר את אזרחי הרשות רק דרך מושגים וביטויים מסוימים: הישראלים מכירים את המחבלים, את החמושים, את המתפרעים, את מפרי הסדר, את המסתננים, את השוהים הבלתי חוקיים, את החשודים, את המחוסלים, את המסוכלים ואת המבוקשים.
אחוז האבטלה ברשות הפלשתינית עומד על 65 אחוז. זה נתון מדהים ובלתי נתפס, לכל הדעות. זו כמות אדירה של פלשתינים שאינם עובדים, יושבים בעל כורחם בבית וחיים בעוני משווע. לא מדובר באזרחים שלא עבדו לפני כן או שאינם רוצים ללכת לעבוד. מדובר באזרחים שמקום עבודתם אינו קיים יותר, מסיבות של התמוטטות כלכלית למשל, או שאינם יכולים להגיע למקום עבודתם בגלל כתרים, סגרים ומחסומים.
מאז הקמתה של ממשלת החמאס, לאחר ניצחונה של התנועה בבחירות ברשות הפלשתינית, מצבה של הרשות הידרדר לשפל חסר תקדים. הפסקת הזרמת כספי הסיוע והמסים - מצד ישראל, ארה"ב, אירופה והאו"ם - פגעה אנושות בכלכלה הפלשתינית. התקציבים שהפסיקו להגיע, יחד עם הסגר הכלכלי והצבאי שהטילה ישראל על הרשות, יצרו מצב בלתי אנושי עבור האזרח הפלשתיני הפשוט. עובדי הציבור הפלשתינים שלא קיבלו משכורת חודשים רבים, מתקוממים כעת נגד ממשלת החמאס. עשרות אלפי העובדים, אשר אינם מביאים פרנסה לבני ביתם, יצאו לרחובות במחאה אדירה נגד התנועה שלה הם נתנו את קולם בבחירות - החמאס.
אזרחי ישראל, אם בכלל הם מודעים למצב הכלכלי הקשה ברשות הפלשתינית, אמורים לחוש הזדהות. האבטלה בישראל גבוהה - ברשות גבוהה פי כמה, בישראל מתווספים עוד ועוד אזרחים למעגל העוני - ברשות המספר גבוה פי כמה, בישראל מוחים עובדי ציבור, כדוגמת עובדי הרשויות המקומיות, על אי תשלום משכורותיהם - ברשות גם כן.
לפני מספר שבועות נזדמן לי לשוחח עם פרופ' צבי בנטואיץ מעמותת "רופאים לזכויות אדם". בנטואיץ ומספר רופאים ישראלים נוספים ביקרו בעזה. בשיחתנו חשתי את ההלם והזעזוע שאחזו בו לאחר ששב משם. הסבל ברחובות, האנשים החולים העומדים שעות במחסומים והרופאים הזועקים לעזרה. בנטואיץ, אשר ביקר בעבר במספר מדינות לא מפותחות, באפריקה למשל, סיפר לי על אנשים שנפצעים במהלך קרב עם כוחות צה"ל וממתינים שעות לאמבולנס. עוד סיפר לי על הכאב של האזרחים, על רצונם בשלום ועל מיאוסם הכבד מהמצב.
ממשלת אחדות פלשתינית - אינטרס ישראלי ממשלת החמאס, בראשות איסמעיל הנייה, הבינה כי אם לא תשתף פעולה עם תנועת הפתח, סופה יהיה קרוב. אי אפשר לשלוט על שלושה וחצי מיליון אזרחים כאשר שני שלישים מהאוכלוסיה הבוגרת אינם עובדים. אי אפשר להנהיג מדינה או ישות כאשר מדינות העולם מחרימות אותה ומפסיקות להזרים מענקים כספיים. בלי קשר אם נכון או לא נכון להפסיק להזרים לאזרחי הרשות סיוע כספי, הרי שמדובר באסון כלכלי והומניטארי. גם במקרה זה לא מדובר בהסתכלות מנקודת שיפוט פוליטית, אלא מנקודת מבט ערכית גרידא. כמות כזו של עניים, אבטלה ומקרי סעד מעידים על כלכלה באסון. גם האיחוד האירופי הבין זאת, גם האו"ם. ייתכן שארה"ב וישראל גם מבינות זאת אך אינן מצהירות על כך.
דווקא ההזדהות של אזרחי ישראל, קל וחומר של מנהיגיה, עשוי להעיד על גדלות נפש . שתי השכנות חוות - ברמות שונות כמובן - עוני, פערים כלכליים, אבטלה והלנת שכר קשה. המאבק הוא חברתי-כלכלי ואם שתי החברות - הישראלית והפלשתינית - ישתפו פעולה, הומאבק יכול לקבל תנופה. זהו זעם של אזרח קטן שרק רוצה לחיות בשלום ואינו רוצה לראות מראות של עוני, חיטוט בפחים, תת תזונה, מוות ואבטלה. האזרח הישראלי רוצה לקבל את משכורתו המגיעה לו כדין, וכך גם האזרח הפלשתיני. המובטל הישראלי רוצה עבודה, וכך גם הפלשתיני.
אינטרס משותף של החברות - הישראלית והפלשתינית - הוא הקמת ממשלת אחדות לאומית. החזרת אישי פתח מתונים לעמדות שלטון בכירות ברשות עשויה רק להועיל ליחסים בין ישראל לשכנתה. תשלום כספי המסים והתקציבים לרשות הפלשתינית היא אינטרס ישראלי גם כן: הפגיעה כיום היא אינה בבכירי הממשל ובבעלי ההון הפלשתינים, אלא באדם הפשוט ברחוב - בילד, בזקנה, במובטל. התנעתה של הכלכלה הפלשתינית עשויה להתניע קדימה את היחסים בין ישראל לפלשתינים ולהפחית את החיכוך ואת הזעם ההדדיים. רשות פלשתינית יציבה, ולא מפוררת וחלשה, היא אינטרס ישראלי. המשך המצב כפי שהוא היום יביא אסון - הן על הרשות והן על ישראל.
