לא תמיד המשפט הזה נגמר טוב, כי לעיתים הערבי כן נשאר, והוא נשאר בעיקר כדי להרגיז, פוטר את עצמו ממגבלות הנאמנות למדינה, וחמור מזה גם ממגבלות החוק החלים על כל ישראלי באשר הוא. נדמה כי הערבים בישראל סיגלו לעצמם אוטונומיה תקדימית שאינה קיימת באף אחת ממדינות העולם, מחד עושים חוק לעצמם ומה שתופס כלפי הציבור היהודי אינו רלוונטי באכיפה כלפי הערבים, ומאידך דורשים ומקבלים כל הזכויות המגיעות לאזרחי המדינה, ובכללן קצבת שארית אפילו כשמדובר במשפחת מחבל מתאבד, שביצע פיגוע נגד אזרחי מדינת ישראל. (כפי שהיה במקרה של המחבל מאבו סנאן).
ביקורם של חברי הכנסת הערבים בסוריה, תוך כך שהם מזהירים את אסד מהתקפה ישראלית צפויה על מדינתו, ולאחר מכן ביקור ב"אלדאחיה" בבירות המעוז ההרוס של חיזבאללה בליווי נציג מטעם נסראללה, וחלוקת שבחים לעם הלבנוני ו"למוקאומה" ארגון הטרור חיזבאללה על עמידתם האיתנה בפני ישראל, תרחיש זה נופל בכל מדינות העולם גם הנאור ביותר, תחת ההגדרה בגידה ותמיכה בארגון טרור ובמפעילי ארגוני טרור.
ובישראל יש שני סוגי אזרחים, אזרחים שמצייתים לחוקי המדינה ורואים במדינות התומכות בטרור ובארגוני הטרור כאויבנו, והאוטונומיה של פלשתינים בישראל שאימצו לעצמם חוקים וכללים נפרדים. צבא הגנה לישראל בעיניהם הוא צבא כיבוש וחייליו פושעי מלחמה. בזמן שארגוני הטרור והמחבלים השיעים והפלשתינים הם לוחמים בכיבוש, שכן זכותם הלגיטימית להילחם בישראל עד שחרור גרגיר האדמה האחרון, והם בעיניהם אינם אויבים כך שלפי החוקים האוטונומיים שאימצו לעצמם מותר להם להתרועע בחברתם ולישראל אין זכות לשופטם על כך.
ואם לא די בכך, הרי שגיבוי צפוי לתזה האוטונומית חושף כמאל חטיב סגנו של ראש התנועה האיסלאמית, ובראיון עם רזי ברקאי בתחנת הרדיו הרשמית של צבא הגנה לישראל, הוא חושף את ה- "אני מאמין" שלו ולא מסתיר את חזונו. למען ההגינות חזונו אינו זר לרבים מאיתנו, התרענו מפניו שנים רבות. הממשלות התעלמו והמנהיגים התרפסו והדחיקו כדי לא להרוס את חלומות השלום ההזוי, וחטיב בגילוי לב נדיר פורש בפני מראיינו את חזון החליפות שעיקרו הקמה עתידית של מדינת חליפות איסלאמית מעירק עד הים התיכון וכאשר נשאל על גורל ישראל האם להשמדה, טען שלא ישמידו את העם היהודי אך אלה ייאלצו לוותר על מדינתם ולחיות תחת שלטון חליפות. הרי יהודים חיו במדינות איסלאמיות בעבר, ואין פסול בחזרה לחיים תחת שלטון חליפות איסלאמית, לטענת חטיב.
דברים ברורים ואינם משתמעים לשני פנים הקוראים להשמדת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, והפיכתה למחוז במדינת החליפות האיסלאמית, כך שמשתמע מדברי חטיב שהוא דוגל בהשמדתה של מדינת ישראל וכופר בזכותה להתקיים, והמדינה חייבת לכפור בזכותו להסתובב חופשי ולהחזיק באזרחות ישראלית, בדרך זו היו נוהגים בכל מדינה אחרת בעולם, גם בנאורות שביניהם, ובמדינות החושך היה נתלה במרכז העיר על עמוד חלוד.
החדרת הלשון לכאורה של רמון לפיה של חיילת אינה מסכנת את ביטחון ישראל, וכבר הספיקו במשטרה ובפרקליטות לגבש כתב אישום נגדו, וכמאל חטיב שקורא להשמדתה של מדינת ישראל אינו זוכה אפילו לאירוח קל בתחנת משטרה, ומוסיף להסתובב חופשי ולהטיף להגשמת חזון החליפות האיסלאמית על חורבותיה של מדינת העם היהודי.
עוד בימיה הראשונים של מדינת ישראל חברו חלק מהשמאל הישראלי לערביי ישראל, ובמקרים רבים סייעו בידם לכפור בחובותיהם למדינה, ולקבל את זכויותיהם על אף כל החריגות וחציית הקווים האדומים, ולשמאל יש חלק נכבד במצב אליו הגענו ביחס לערביי ישראל וגילויי השנאה שמתגברים, וכן ביכולת ההתמודדות מול הטרור האיסלאמי שמופנה כלפינו משטחי הרש"פ ומלבנון השכנה.
שיתוף הפעולה בין השמאל היהודי והערבים הגיע לרמה של סיוע בפגיעה בביטחונה ובאזרחיה של המדינה בשנות ה- 70, ובדהירה עיוורת אל השלום הדמיוני בשנות ה- 90, ללא תוכניות מחושבות ומבלי ללמוד את המפה האזורית, דבר שהעצים את הטרור הפלשתיני והאיסלאמי שתוקף אותנו בעשור וחצי האחרונים, וכיום כל ערבי רואה בעצמו כמחזיק בחסינות שמתירה לו לפעול בכל דרך שיבחר לפגיעה בישראל, הרי שמותר לו! זו אינה מדינתו וחובתו הלאומית לפעול להשמדתה, מבחינת חטיב ודומיו, ישראל היא תופעה זמנית וחולפת, ואכן אם דרכנו להתאבדות נמשיך להבליג ולהתרפס בפני האוטונומיה הפלשתינית בישראל.