בין שוחד לקידום מכירות

היועץ המשפטי לממשלה העביר לבדיקת הפרקליטות שתי עסקות נדל"ן שביצע ראש הממשלה אהוד אולמרט - בהן רכישת דירה בבניין יוקרתי שנבנה בקרן הרחובות שיינקין-מלצ'ט בתל אביב. על-פי הטענה, הדירה הנ"ל נמכרה לאולמרט במחיר הנמוך באופן משמעותי ממחיר השוק. אם יתברר שאולמרט אכן קיבל מהקבלן הנחה כספית חריגה, תעלה השאלה מה טעם ראה הקבלן להעניק לאולמרט את ההנחה האמורה. אפשרות אחת היא, שמדובר בעסקת שוחד - בין שוחד ממשי ומוגדר, בין שוחד שהוא בבחינת "שלח לחמך", כלומר שוחד הכרוך בציפיותיו של הקבלן לקבל מאולמרט "תמורה ממשלית" כלשהי מאחת או יותר מרשויות הממשל, שאולמרט - שר בכיר באותם ימים - חלש עליהן. טעם אפשרי נוסף של הקבלן להעניק לאולמרט הנחה חריגה הוא בכך שאולמרט שימש כאן, למעשה, כמקדם מכירות עבור הקבלן. התופעה של לקוחות ידועי שם המשמשים - מעצם היותם לקוחות - כמקדמי מכירות של גופים עיסקיים שונים, תופעה זו אינה זרה לעולם המסחר. ומקובל, שתמורת קידום המכירות הזה זוכים אותם לקוחות ידועי שם להנחות, בכסף או בשווה כסף, מצד אותם גופים עסקיים. ולענייננו, יש להניח כי העובדה שעלה בידי הקבלן למכור את אחת מדירות הבניין לשר בממשלה - עובדה זו, כשלעצמה, שימשה כמקדם מכירות ממשי של יתר הדירות בבניין שטרם נמכרו. שהרי טבע הדברים הוא, שקונה פוטנציאלי יהיה מוכן להשקיע יותר משאבים ברכישת דירה, אך בשל העובדה שהוא יתגורר בשכנות לשר בממשלה. הפרקטיקה הזו של קידום מכירות בעזרת לקוחות מפורסמים וידועי שם, תמורת הטבות מיוחדות לאותם לקוחות - פרקטיקה זו היא לגיטימית בהחלט בחיי המסחר. אלא שכאשר המדובר בלקוחות ידועי שם, שהינם גם עובדי ציבור - משתנים כללי המשחק. השופט ברק (בג"צ 7074/93) קובע את האיסור בהקשר לשוטר בכיר, ומחיל את האיסור על עובדי הציבור בכלל - תוך הסתמכות על התקשי"ר (בנוסחו דאז). להלן ציטוט מפסק הדין: "טול שוטר בעל דרגה גבוהה המקבל הנחה ניכרת על מכונית מתוצרת פלונית אותה הוא רוכש. "אדם מן השוק" לא היה מקבל הנחה זו. ההנחה ניתנה לשוטר לקידום המכירות של מוכר המכונית. קידום המכירות מתקיים, שכן נסיעתו של אותו שוטר מהווה "פרסומת" המגבירה את מכירתו של המוצר. הנחות דומות ניתנות גם לאנשים בעלי עמדה ציבורית שאינם שוטרים או עובדי מדינה (כגון אנשי עסקים, ספורטאים). האם מתקבלת טובת ההנאה על-ידי אותו שוטר באשר הוא שוטר, באופן שהמקבל עובר עבירת משמעת? לדעתי, התשובה היא בחיוב. עמדתו הציבורית של המקבל באה לו באשר הוא שוטר. ההנחה לא היתה ניתנת לו לולא היה שוטר. התכלית המונחת ביסוד הדין המשמעתי מחייבת מסקנה זו. אמונם של בני הציבור בטוהר המידות של השוטרים תיפגע, אם הם יראו שוטרים מקבלים הנחות שבן-תמותה "רגיל" אינו מקבל. לזות השפתיים והחשש להשפעות " בלתי הוגנות" היא בלתי נמנעת. אמון הציבור בשוטר כנאמן הציבור נפגם. יש בכך כדי לפגוע בתדמיתה של המשטרה. אכן, בכל הנוגע לעובדי המדינה אשר התקשי"ר חל עליהם, מצויה בעניין זה התייחסות מפורשת... הנגזרת מהעיקרון הכללי בדבר התנהגות שאינה הולמת את תפקידו של עובד המדינה והתנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו של שירות המדינה. וזו לשון התקשי"ר:

'לא יקבל עובד מאדם טובת הנאה, הניתנת לו בידיעתו, אם הדבר עשוי לגרום לניצול תפקידיו או מעמדו בשירות המדינה למטרת פרסומת לאותו אדם'.

הוא הדין בשוטר. אסור לשוטר לקבל טובת הנאה, אם הדבר יגרום לניצול מעמדו של השוטר למטרת פרסומת של נותן טובת ההנאה. איסור זה נגזר, כאמור, מהעיקרון הכללי בדבר התנהגות שאינה הולמת, והתנהגות שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה. הוא נגזר גם מחוק המתנות עצמו". עד כאן ציטוט מפסק הדין. ולענייננו, אם יתברר שראש הממשלה אכן קיבל מהקבלן של הבית ברחוב מלצ'ט הנחה כספית חריגה - כי אז, לצד בחינת שאלת השוחד, ראוי יהיה לבחון - כחלופה - גם את האפשרות שראש הממשלה עבר כאן עבירת משמעת, באשר קיבל מתנה שאסור היה לו לקבלה (דבר שיחייבו להשליש את סכום ההנחה לאוצר המדינה).