"ההשתעבדות הכי גרוע, שיכולה להיות לנו כבני אדם, היא שלילת היכולת שלנו לחשוב, ליצור ולהעז בצורה חופשית. אין שלטון יותר חזק מזה הכופה דרכי מחשבה שאין לערער עליהן. אין דבר טראגי יותר מלהיות מוגבלים ע"י חזון, מאוויים והצדקות המוצגים בפנינו כבלתי נמנעים".
ובכן נשאלת השאלה, כפי שהאיר אחד המגיבים, ולאור העובדה שאנו מוצאים כיום את עצמנו בעיצומו של משבר בכל תחומי החיים ואף שבר קשה בתחום המדע ובעולם האקדמי, מהם התחומים בהם יש לבצע את השינוי, שכן התעלמות מן המשבר הזה רק תביא בסופו של דבר להחרפתו ולהעצמתו לממדי ענק בכל קנה מידה ובכל תחומי החיים? לדעתי מדובר לפחות בשלושה תחומים עיקריים:
שינוי כלכלי – חברתי: יש לבזר את הכלכלה ולהפוך אותה לדמוקרטית. הכלכלה כיום הולכת ונעשית יותר ויותר ריכוזית. בדומה לרוסיה, בה רוכז הכסף אצל מדינה שאינה צריכה לתת דין וחשבון לתושביה, כך הולך הכסף ומתרכז כיום בניגוד לרוסיה, אך באופן דומה, אצל פחות ופחות תאגידים ואצל פחות ופחות בעלי הון ואוליגרכים שאינם חייבים בדין וחשבון לאף אחד.
שינוי פוליטי: התאגידים ובעלי ההון, אצולת הממון, מעורבים בצורה חזקה בפוליטיקה ובעיתונות, משפיעים ושולטים על צמתי קבלת ההחלטות, ומסתירים מידע מהציבור. אין מקום בחברה דמוקרטית להשפעה כזו של תאגידים ואילי הון על הפוליטיקה או העיתונות.
שינוי אישי – תרבותי: זהו השינוי הכי קשה. מדובר על שינוי בדפוסי החשיבה והחיים, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. יש להתנער מכול וכל מהמוניזם המערבי המשחית, כפי שתואר בכתבות הקודמות, ולעבור לתפיסה יותר הוליסטית, רב תחומית, הרואה בניגוד לדואליזם, המפריד בין חומר ורוח, את הרוח והחומר כיוצרים יחידה אחת ושלמה שלא ניתן להפריד יותר בין מרכיביה.
ומספר הערות לכתוב למעלה באופן פרטני: חשבון נפש – אל תפחדו לעשות חשבון נפש ולהודות בטעיות. אדם חזק הוא מי שמסוגל להישיר מבט אל הטעויות שלו בעבר ולהכיר בשגיאותיו ובכישלונותיו. לא להיפך!
ביקורת וספקנות - אל תאמינו לאף אחד, גם לא לכתבה הזאת. בדקו את הרעיונות המופעים בה, שאלו את עצמכם ואת הכותב שאלות קשות. רק כך ניתן להגיע להבנה עמוקה של רעיונות אלה.
לימוד והערכה - שלבי פתרון בעיה כלשהי הם: זיהוי הבעיה ותיאורה, ניסיון להגיע לשורשיה ולמגוון הסיבות שגורמות אותה. יש לשרטט חזון אלטרנטיבי ולהציעה דרכים שונות לחתירה ולהגשמה של חזון זה. כדי להתמודד עם העולם הסובב אותנו ראשית יש ללמוד קצת. מושגי יסוד שכדאי להכיר הם 'שלטון התאגידים', 'תרבות הצריכה', 'צמיחה כלכלית' והתמ"ג. כשיותר ויותר אנשים יכירו מושגים אלה, כך יקשה על הממשלה והתאגידים לרמות את האנשים, הדבר יתורגם גם לכוח פוליטי וכך יעלו עוד ועוד רעיונות ועוד ועוד הצעות לפתרונות.
אמונה בצדקת הדרך - הכוח שלנו נובע מהאמונה בו. ללא אמונה כזו, הישגים שנראים לנו כיום מובנים מאליהם, כמו הדמוקרטיה, זכויות סוציאליות, זכויות נשים או השחרור מעבדות לא היו מתקיימים. חשוב גם לא רק לחשוב – אלא גם להרגיש. פוליטיקאים ואנשי שיווק משתמשים כל הזמן ברגשות שלנו. חשוב שנדע מה הם רגשותינו ושלא נתבייש לחוש אותם. במיוחד כשמסתבר שהרבה הסברים מדעיים כביכול הם פשוט אמונות וניסיונות של גורמים אינטרסנטיים ובעלי כוח לשמור על כוחם.
זהות עצמית – מי מאיתנו לא חושש לצאת נגד המערכת? מי מאיתנו לא מרגיש שהוא חלק מהמערכת הזאת.אבל גם תושבי ברית המועצות יצאו נגד מערכת שממנה הם ניזונו והתפרנסו. אל תשכחו שקודם כל אנו יצורים חיים ובני אדם. המערכת נועדה לשרת אותנו ולא אנחנו את המערכת.
זהות מעמדית - חרם צרכנים! זכרו מניין באתם ולא רק לאן אתם הולכים! החרימו עסקים ותאגידים שאינם עומדים בסטנדרטים אנושיים, בסטנדרטים מוסריים ובכללי משחק הוגנים. העסקים פוגעים בעובדים אל תקנו מהם, העסקים פוגעים באיכות הסביבה החרימו אותם! היו ביקורתיים ודעתניים ולא כצרכן מובל לטבח! היו מודעים לקניות שלכם - האם החברה שאתם קונים ממנה מזיקה לסביבה או לחברה? מה הגודל שלה ולמי היא שייכת? השתדלו לקנות מחברות מקומיות/קטנות או מאנשים פרטיים ועסקים קטנים. כך גם תגדילו את כמות הכסף שנשאר בקהילה - והוא עשוי לחזור אליכם.
אף פעם אל תישארו לבד: הקימו קבוצות וועדי פעולה או הצטרפו לקבוצה קיימת. מדהים לראות מה קבוצה של חמישה או שישה אנשים מסוגלת לעשות שלא לדבר על יותר מזה. זה יותר כיף וזה יותר אפקטיבי. שתפו פעולה גם עם קבוצות אחרות בארץ ובעולם.
חיזוק הקהילה: הכסף (או הערך שלו) ממשיך בדרך זו להתגלגל בקהילה פנימה במקום לברוח לידיהם של התאגידים, אילי ההון, הבורסה והספקולנטים. הרווח של האופה הולך לספר ומשם לחקלאי וכך הלאה. במקום ה 'שוק החופשי' שהעיתונים שוטפים איתו לכם את המוח, ושהוא למעשה 'שוק של תאגידים' ושל "מונופול ההון והעשירון העליון", אנחנו נייצר במו ידנו שוק חופשי ודמוקרטי אמיתי, ללא עריצות הממשלה, התאגידים והמונופולים של האוליגרכים והפיאודלים החדשים.
חזקו את הקהילה גם בדרך אחרת: דוגמאות לא חסר. גן צמחים של התושבים, מסיבה שכונתית על בסיס התנדבותי ועוד אמצעים לחיזוק ההכרות בקהילה.
עסקים קטנים: העדיפו בכל מקרה עסקים קטנים! חקיקה עירונית יכולה לתת עדיפות לעסקים קטנים ומקומיים על פני רשתות ענק. תמכו גם בשוק חוואים – וזאת על-מנת להימנע מקניית מזון לא בטוח שגודל בחוות ענק, וכדי לחזק את החקלאות המקומית והאורגנית.
תנו לתאגידים ליפול ולאזרח הקטן לעלות! זכרו ש"צמיחה כלכלית" - התמ"ג - תוצר מקומי גולמי - עולה בכל פעם שזוג מתרגש, עם כל עץ שנכרת, עם כל חולה סרטן שמתגלה או מעשה שוד שמתרחש. Genuine Progress Indicator - GPI - "מד קידמה אמין" שפותח על-ידי חבורת כלכלנים בארה"ב הוא אחד מהפתרונות שהוצעו כדי להתגבר על מצב זה שיש לו השלכות הרבה מעבר לשינוי כלי המדידה.
פשטות מרצון: זו לא תרבות של עוני! קנו רק את מה שצריך ולא את מה שהמיליארדרים רוצים. החרימו את מי שגובה מחיר מופקע, אל תקנו אצל מי שדורש מחירי מופרז ועל תיקנסו לעסקים שעוברים על כללי המסחר ההוגן. כך ירדו המחירים, כך תשלמו פחות, כך תעבדו פחות, וכך תחסכו יותר ותחיו יותר. תרבות הצריכה מנסה לגרום לנו להאמין שהדרך האחת והיחידה לספק את צרכנו הרוחניים כמו אהבה, ערך עצמי או אושר היא על-ידי קנית מוצרים. אל תאמינו לזה.
היא מנסה גם לשכנע אותנו שאנחנו לא בסדר אם אין לנו את כל המוצרים האלה. היא מעודדת אותנו לחשוב שאנו בודדים ("עם סלקום אתה אף פעם לא לבד"). פשטות מרצון זהו תהליך של שינוי עצמי, קשה אך הכרחי. שינוי שבו אנחנו קונים פחות, עובדים פחות וחיים יותר.
כך יהיה לנו יותר זמן להתבוננות פנימית ולהקשבה עצמית לרגשות שלנו. יהיה לנו יותר זמן למשפחה, לחברים, לתחביבים ולקהילה. כך נהנה יותר משלווה נפשית ונסבול פחות ממתח, מחרדה ומריצה מטורפת.
כך יהיה לנו פחות אוברדרפט כשלא נקנה מוצרים מיותרים וכך יהיה פחות אבטלה כשיותר אנשים יבצעו את אותה כמות העבודה. הדמוקרטיה מתחזקת כשאנשים מגלים יותר עניין במתרחש סביבנו. ופחות כוח לתאגידים ולמיליארדרים שמעודדים אנשים לקנות עוד ועוד.
עשו זאת בעצמכם: עשו זאת ממסיבות עד סנדוויצ'ים. האם אתם יודעים גם לתקן? אם יש לכם מכשירים פשוטים ואמינים וקצת ידע תוכלו לחסוך כסף, להקטין את הפסולת וליהנות משליטה טובה יותר בחייכם. כך נסבול גם פחות עומס על כדור הארץ. עשו זאת למענכם, עשו זאת למען שכניכם ועשו זאת למען הקהילה שלכם!
שגרירות אישית: זכרו שכוחם של התאגידים נעוץ בכסף הרב שיש להם. כוחנו כאנשים מתבסס על הכוח האנושי של כל אחת ואחד מאיתנו. אף מסע פרסומת או לובי יקר לא יכול לשכנע כמו שיחה כנה בגובה העניים.
דיור משותף: מדובר על קבוצת משפחות שמחליטה לחיות בקומפלקס משותף ומתחלקת זו עם זו בחלק מהמשאבים. דוגמא: הקיבוץ העירוני! כך חוסכים כסף, מקטינים את צריכת המשאבים והזיהום ונהנים משכנות טובה. אנשים בגילאים שונים נהנים מהערבוב - הזקן אינו מפחד משוד או פציעה, הזוג הצעיר ממקבל עזרה בבייביסיטר.
מטבע מקומי: הילחמו בתאגידים מלחמת חורמה והשיבו מלחמה שערה לבעלי ההון! מאות אלפי אנשים משתמשים במטבע מקומי על בסיס יומיומי. כמו השקל שאנו מכירים, מדובר במטבע שכוחו ניתן לו על-ידי האמונה המשותפת בכוחו. זו דרך מצוינת ליצירת קהילות וחיזוק הקהילות כקהילות אכפתיות ומעורבות. מטבע מקומי מחליש את התאגידים ומבזר את הכלכלה. ריבית שלילית בכסף המקומי מספקת תמריץ כלכלי להורדת האבטלה ושמירה על איכות הסביבה.
הקמת קואליציות: עשו זאת הן בנושאים ברמה הארצית והן ברמה המקומית. דוגמאות: אזורי הסחר החופשי, הנדסה גנטית, זכויות עובדים או איכות סביבה. חשוב להבין את ההקשר העולמי ואת ההשפעה של חשיבה כלכלית. רק לחץ מצד הציבור יכול לאזן את הלחץ הכלכלי שמופעל על פוליטיקאים. כדאי לחשוף את הגורמים הכלכלים שממנים/ נהנים מפרויקטים הרסניים.
עידוד תחבורה ציבורית - זו צורת תחבורה יעילה, שוויונית, בטוחה וירוקה יותר מהמכונית הפרטית.
הילחמו בתקשורת מגויסת: אל תאמינו להם. הרגילו את עצמכם לקרוא קריאה חתרנית. הילחמו בעד תקשורת דמוקרטית, נקייה משליטה של בעלי ההון ואצולת הממון. הציגו דרישה לביזור כלי התקשורת.
זכרו בינתיים, שכל עוד 9 תאגידים שולטים בתקשורת העולמית, והשליטה בתקשורת בארץ נתונה בידי 5 משפחות בלבד, אנחנו נמשיך לקבל ידיעות מצונזרות, מידע חלקי, ומעוות ושטיפת המוח תמשיך להתקיים. במקביל נסו לקבל מידע במרכזי תקשורת ועיתונים עצמאיים, בעיקר ברשת האינטרנט הדמוקרטית.
מס על פרסומות: פרסומות הן אחד משורשי הרע וכלי שטיפת המוח העיקרי כיום. הן גורמות לשפע בעיות חברה וסביבה ונותנות יתרון למי שיכול לפרסם, כלומר לתאגידים הגדולים. כיום הן מסובסדות על-ידי הציבור משום שהן הוצאה מוכרת לצרכי מס. מיסוי, ובעיקר מס שיגדל עם כמות הפרסומות ועל פרסום מטעה שאינו אינפורמטיבי, או כזה הפונה לצד הרגשי יקטין מאוד את כוחם של התאגידים ויתרום לביזור הכלכלה.
ניתוק ההון והתאגידים מהפוליטיקה: לדוגמא, על-ידי בחירות בתקציב מוגבל. שלילת הלגיטימיות של חופש הביטוי של תאגידים והזכות שלהם לבצע לובי פוליטי בכנסת.
ואחרון אחרון חביב: "אל תגידו יום יבוא הביאו את היום". אל תתנו יד להפרדת הכלכלה, הרווחה והחברה מהפוליטיקה, תאמינו בעצמכם ובכוחכם ועיצבו את החברה על בסיס ערכים ולא רק על בסיס זכויות. שכן ההתעקשות על אי קיומם של ערכים וקיומם של זכויות בלבד מגן בעיקר על החזקים ולמעשה יוצר מערכת ערכים בלתי רשמית שבמרכזה הכסף ולא האדם.
