את יום הכיפורים הזה נציין ללא ספק עם תובנה חדשה של מושג החנינה והסליחה על פשעינו כשנלחש בעיניים עצומות: "אדון הסליחות, חטאנו לפניך, רחם עלינו" נדע שיש כמה טייקוני פשע שאינם מתחננים לאלוהים אלא מפנים זאת כדרישה לנשיא המדינה.
בשולי פרשית המין שבה נחשד הנשיא קצב, מסתתרת פרשה מזעזעת לא פחות ומסוכנת הרבה יותר לדמוקרטיה וליושרה הציבורית. סעיף 11 6 (ב) לחוק יסוד נשיא המדינה אומר: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם". אבות האומה שניסחו סעיף זה בוודאי לא העלו בדעתם את האפשרות שארגוני פשע יקלטו את הפוטנציאל של הסעיף ויחדירו את זרועם הארוכה עד לעט של נשיא המדינה.
לפי עדויות עובדי משכן הנשיא שפורסמו בתקשורת, מקורבים לנשיא המדינה היו מעורבים בהליכים לאישור חנינות. על-פי העדויות, מספר אנשי עסקים הורשו לעיין בתיקי החנינות ואף היו בעלי השפעה בהחלטות אלו תיקים יגיעו לעיונו של הנשיא. ההאשמה הוכחשה על-ידי לשכת הנשיא. אחד מאותם מקורבים, כך על-פי התקשורת, היה ישוב בארכיב של בית הנשיא ומעיין בתיקים שהיו אמורים לעבור לידי הנשיא לקבלת החלטה. עוד עולה מעדות נוספת, כי ניתנה אפשרות לאיש עסקים נוסף להסתובב באופן חופשי בארכיב.
הנשיא מכחיש הכל, מלבד מנטרה אחת שהוא חוזר עליה כמו מתוך שינה: "חבורת פושעים מסוכנת רקמה מזימה נגדי". מה גרם לחבורת פשעים מסוכנת להוציא פסק דין מוות לקריירה של קצב? מה הוא הבטיח להם ולא קיים? מה הם נתנו לו ולא קבלו על כך את התמורה לה ציפו? ובכלל מה לנשיא ולחבורות פושעים, באיזו חתונה או בר מצווה יצא לו להתרועע איתם מלכתחילה?
בעבר הלא רחוק היינו כולנו עדים אילמים להליך חנינת הבזק של נאשמי פרשת קו 300. העסקה נועדה להרדים את דעת הציבור כך שלמרות שהם אשמים הם מקבלים חנינה רטרואקטיבית. כבר אז היינו צריכים לדעת שבסדק שפרצנו בחומת היושרה של מוסד החנינה יעלו ויפרצו אחרי גיבורי ישראל, גם גדולי פושעי ישראל.
כעת אנו שומעים שהמועמד המוביל לנשיאות, ח"כ רובי ריבלין, פעל והשתדל למענו של הארכי פושע אלי טיסונה המרצה עונש מאסר בארצות הברית בגין קשריו עם קרטל הסמים הקולומביאני קאלי. פחד אלוהים! הרי ברור שרבלין לא גדל בשכונה עם טיסונה.
אילי ההון שמקור עושרם לוט בערפל מרפדים לעצמם את הדרך בפוליסת ביטוח רבת שכבות: הם שותלים אנשים במשטרה, אם גם שם זה לא עוזר אז יש להם אנשים במערכת המשפט, ואם גם זה לא עוזר אז יש להם את לשכת שר המשפטים שמנהל את רשימת המומלצים לחנינות ואם גם זה לא עוזר אז אין שום בעיה, לא אלמן ישראל -הם מריצים לנשיאות מישהו שחייב להם ואז הכול בא על מקומו בשלום.
כיוון שסמכות החנינה מעוגנת בחוק יסוד, יש צורך בהסכמה רחבה של בית המחוקקים לתקן שני תיקונים דחופים: (1) לחייב את משרד המשפטים ואת לשכת הנשיא לפרסם בסוף כל שנה דוח שקוף לציבור ובו פירוט מבקשי החנינות באותה השנה, על מי המליץ שר המשפטים למי אושרה חנינה מטעם הנשיא ובאלו נימוקים? (2) את הנשיא יבחר העם מתוך רשימת מועמדים ולא הכנסת.
